12,050
עריכות
מ
החלפת טקסט – "סיביר " ב־"סיביר "
מ (החלפת טקסט – "יום הכיפורים " ב־"יום הכיפורים ") |
מ (החלפת טקסט – "סיביר " ב־"סיביר ") |
||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
הנער המשיך את למודיו בהתמדה עצומה, עד שפרצה [[מלחמת העולם השניה]] וכל תלמידי הישיבה נסו לנפשם לעיר ווילנא שהיתה אמורה להסתפח לליטא שהיתה אז נייטראלית (ולאחרי זה סופחה לרוסיה). הפליטים ניסו כל מיני אופנים להציל את נפשם. כמה מהם הוגלו על ידי השלטון הרוסי ל[[סיביר]] כשחטאם היחידי היה -שהעזו לבקש היתר יציאה. | הנער המשיך את למודיו בהתמדה עצומה, עד שפרצה [[מלחמת העולם השניה]] וכל תלמידי הישיבה נסו לנפשם לעיר ווילנא שהיתה אמורה להסתפח לליטא שהיתה אז נייטראלית (ולאחרי זה סופחה לרוסיה). הפליטים ניסו כל מיני אופנים להציל את נפשם. כמה מהם הוגלו על ידי השלטון הרוסי ל[[סיביר]] כשחטאם היחידי היה -שהעזו לבקש היתר יציאה. | ||
לאחרי תקופה ממושכת בעיר ווילנא, הייתה שמועה שהשלטון הרוסי מוכן לתת ויזות יציאה תמורת סכום של מאתים דולרים אמריקאים עבור כל בחור ובחור. בחורי הישיבה היו מסופקים באמיתת הדברים, שהרי אולי זה רק תרגיל לתפוס את הפליטים ולגרשם | לאחרי תקופה ממושכת בעיר ווילנא, הייתה שמועה שהשלטון הרוסי מוכן לתת ויזות יציאה תמורת סכום של מאתים דולרים אמריקאים עבור כל בחור ובחור. בחורי הישיבה היו מסופקים באמיתת הדברים, שהרי אולי זה רק תרגיל לתפוס את הפליטים ולגרשם ל[[סיביר]] בגלל עצם הבקשה ליציאה, וגם בגלל החזקת מטבע זר. נוסף לזה, לאסוף סכום אגדי כזה בימים ההם היה כמעט בלתי אפשרי. ולאידך, להשאר ב[[רוסיה]] בימים ההם -היה סכנת נפשות ממש, ברוחניות. | ||
באמצע הויכוחים והשיקולים באם לקחת סיכון לגשת לשלטונות או לישאר ב[[רוסיה]] הסובייטית, נשמע קולו של האברך הצעיר ר' משה יהודה. האברך הצעיר הציע לפתרון השאלה את "גורל [[הגר"א]]", ומכיון שהיה מנוסה בזה הוא נבחר לעשיית הגורל. הגורל נפל על הפסוק {{הערה|1=שמות יט, ד.}}: {{ציטוטון|ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי}}. הבחורים קלטו את המסר. | באמצע הויכוחים והשיקולים באם לקחת סיכון לגשת לשלטונות או לישאר ב[[רוסיה]] הסובייטית, נשמע קולו של האברך הצעיר ר' משה יהודה. האברך הצעיר הציע לפתרון השאלה את "גורל [[הגר"א]]", ומכיון שהיה מנוסה בזה הוא נבחר לעשיית הגורל. הגורל נפל על הפסוק {{הערה|1=שמות יט, ד.}}: {{ציטוטון|ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי}}. הבחורים קלטו את המסר. | ||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
סמוך לנסיעתם, התחתן ר' משה יהודה עם זוגתו החשובה המחנכת מרת חנה חיה הנה שוחט, ממשפחה חשובה בעיר טלז שבליטא. החתונה התקיימה בסלבודקה, בחשאי ובמנין מצומצם (מאימת המלכות), ביום י"ג [[שבט]] תש"א. אחיה היה הרב ר' דוב יהודה שוחט, רב מפורסם בעיר טורונטו. ואחותה היא הרבנית עטל חודקוב - תבלחט"א - אשתו של הרב חיים מרדכי חודקוב. | סמוך לנסיעתם, התחתן ר' משה יהודה עם זוגתו החשובה המחנכת מרת חנה חיה הנה שוחט, ממשפחה חשובה בעיר טלז שבליטא. החתונה התקיימה בסלבודקה, בחשאי ובמנין מצומצם (מאימת המלכות), ביום י"ג [[שבט]] תש"א. אחיה היה הרב ר' דוב יהודה שוחט, רב מפורסם בעיר טורונטו. ואחותה היא הרבנית עטל חודקוב - תבלחט"א - אשתו של הרב חיים מרדכי חודקוב. | ||
תחת פיקוחו של הרב ר' לייב מאלין, אחד מבוגרי הישיבה, הגישו כולם היתר-יציאה והצליחו לקבל ויזות. המשך הסיפור ידוע הוא - הישיבה עברה מווילנא דרך סיביר ליפן, ואחר-כך ל[[שנחאי]], שם נשארו שש שנים עד תום המלחמה. שם נולדו לר' משה יהודה שנים מארבעת ילדיו. | תחת פיקוחו של הרב ר' לייב מאלין, אחד מבוגרי הישיבה, הגישו כולם היתר-יציאה והצליחו לקבל ויזות. המשך הסיפור ידוע הוא - הישיבה עברה מווילנא דרך [[סיביר]] ליפן, ואחר-כך ל[[שנחאי]], שם נשארו שש שנים עד תום המלחמה. שם נולדו לר' משה יהודה שנים מארבעת ילדיו. | ||
כל ימי שהותו בשנחאי, למרות המצב הקשה ולמרות הפצצות הנופלות, המשיך ללמוד בבית המדרש בשקידה עצומה, והקפיד מאד על [[תפילה בציבור]]. | כל ימי שהותו בשנחאי, למרות המצב הקשה ולמרות הפצצות הנופלות, המשיך ללמוד בבית המדרש בשקידה עצומה, והקפיד מאד על [[תפילה בציבור]]. | ||