14,699
עריכות
מ
החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה "
מ (החלפת טקסט – "הקדוש ברוך הוא " ב־"הקדוש ברוך הוא ") |
מ (החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה ") |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
==המצאות השכינה בגלות== | ==המצאות השכינה בגלות== | ||
ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר רבות, על כך שה[[שכינה]] נמצאת תמיד עם [[בני ישראל]] בגלות אף שלא תמיד מרגישים אותה{{הערה|לכאורה, אף שהלשון הוא שה'''שכינה''' נמצאת בגלות, מלקוטי שיחות ח"ט שיחת נצבים א' ס"י יש לדייק שה'''עצמות''' נמצא עם בני ישראל בגלות.}}. כמאמר [[רשב"י]]{{הערה|שם=מגילה|[[מסכת מגילה|מגילה]] כט, א.}}: "כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה - שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן . . גלו לבבל שכינה עמהן . . ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך - והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד | ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר רבות, על כך שה[[שכינה]] נמצאת תמיד עם [[בני ישראל]] בגלות אף שלא תמיד מרגישים אותה{{הערה|לכאורה, אף שהלשון הוא שה'''שכינה''' נמצאת בגלות, מלקוטי שיחות ח"ט שיחת נצבים א' ס"י יש לדייק שה'''עצמות''' נמצא עם בני ישראל בגלות.}}. כמאמר [[רשב"י]]{{הערה|שם=מגילה|[[מסכת מגילה|מגילה]] כט, א.}}: "כמה חביבין ישראל לפני [[הקב"ה]] - שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן . . גלו לבבל שכינה עמהן . . ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך - והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד ש[[הקב"ה]] שב עמהן מבין הגליות". ענין זה מתאים לדין{{הערה|[[מסכת מכות|מכות]] י, א. [[רמב"ם]] הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ז' הלכה א'.}} "תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו"{{הערה|שם=כ|שיחת כ' טבת [[תשמ"ה]] (התוועדויות חלק ב' ע' 1025-6).}}. | ||
[[הרבי]] מבאר כי שני ענינים מודגשים בכך: (א) מחד גיסא, אין המדובר רק ש[[הקדוש ברוך הוא]] '''נמצא''' בגלות, אלא הכוונה היא שהוא '''סובל''' (כביכול) את צרת הגלות, כמו שכתוב{{הערה|ישעיה סג, ט.}} "בכל צרתם '''לו''' צר"; וכפי הדיוק '''מגלין''' רבו עמו, היינו שהרב סובל בצער הגלות{{הערה|שם=כ}}. (ב) לאידך, אין הכוונה רק ש[[הקדוש ברוך הוא]] מצטער בצער הגלות, אלא הוא עצמו נמצא עם בני ישראל - לא כמלך הנמצא בהיכלו ומצטער מצרת בנו הנמצא בגלות, אלא כיורד עם בנו לגלות, או שגם טוחן עמו בבית האסורים{{הערה|לקוטי שיחות חלק ט' הנ"ל ובהערה 35 שם.}}. | [[הרבי]] מבאר כי שני ענינים מודגשים בכך: (א) מחד גיסא, אין המדובר רק ש[[הקדוש ברוך הוא]] '''נמצא''' בגלות, אלא הכוונה היא שהוא '''סובל''' (כביכול) את צרת הגלות, כמו שכתוב{{הערה|ישעיה סג, ט.}} "בכל צרתם '''לו''' צר"; וכפי הדיוק '''מגלין''' רבו עמו, היינו שהרב סובל בצער הגלות{{הערה|שם=כ}}. (ב) לאידך, אין הכוונה רק ש[[הקדוש ברוך הוא]] מצטער בצער הגלות, אלא הוא עצמו נמצא עם בני ישראל - לא כמלך הנמצא בהיכלו ומצטער מצרת בנו הנמצא בגלות, אלא כיורד עם בנו לגלות, או שגם טוחן עמו בבית האסורים{{הערה|לקוטי שיחות חלק ט' הנ"ל ובהערה 35 שם.}}. | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר, כי למרות שהגלות היא ירידה גדולה והסתר פנים, לאמיתו של דבר הסתר זה אינו מוחלט. זאת מכיוון שמטרת הגלות היא הכנה לעלייה הגדולה של הגאולה. יתירה מכך, הגלות עצמה מהווה שלב בעלייה, היא אינה רק הכנה אלא שבה עצמה מתגלים הגילויים הנעלים ומאפייניה הם תוצאה מהתגלות זו, אלא שזה הוא רק 'פנימיות' הגלות, ובגלוי הגלות היא ירידה והסתר פנים, (הסיבה לכך הוא משום שהגלויים אינם נמשכים בגלוי בעולם הזה הגשמי ויתגלו בגאולה השלימה). | ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר, כי למרות שהגלות היא ירידה גדולה והסתר פנים, לאמיתו של דבר הסתר זה אינו מוחלט. זאת מכיוון שמטרת הגלות היא הכנה לעלייה הגדולה של הגאולה. יתירה מכך, הגלות עצמה מהווה שלב בעלייה, היא אינה רק הכנה אלא שבה עצמה מתגלים הגילויים הנעלים ומאפייניה הם תוצאה מהתגלות זו, אלא שזה הוא רק 'פנימיות' הגלות, ובגלוי הגלות היא ירידה והסתר פנים, (הסיבה לכך הוא משום שהגלויים אינם נמשכים בגלוי בעולם הזה הגשמי ויתגלו בגאולה השלימה). | ||
זהו ההסבר לכך שאודות רגע החורבן, אמרו חז"ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] נד, ב.}}: "אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה" - מצב המעיד על הקרבה וגילוי של הקב"ה לעם ישראל,{{הערה|"כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום: הם הופכים פניהם זה לזה דוגמת חבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה סימן | זהו ההסבר לכך שאודות רגע החורבן, אמרו חז"ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] נד, ב.}}: "אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה" - מצב המעיד על הקרבה וגילוי של [[הקב"ה]] לעם ישראל,{{הערה|"כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום: הם הופכים פניהם זה לזה דוגמת חבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה סימן ש[[הקב"ה]] אוהב את ישראל" (רש"י [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]] צט, א).}} בניגוד מוחלט למצב הגלוי באותו הזמן. וזאת מכיוון שתוכנו הפנימי של הגלות הוא הכנה והתחלה לגילויים שיהיו בגאולה, ובקודש הקדשים האיר מהותם האמיתי של החורבן והגלות, שהוא גילוי הקשר הפנימי ביותר של [[בני ישראל]] ו[[הקדוש ברוך הוא]] ולכן עניין זה האיר שם בגלוי. לכן ברגע החורבן שאז הייתה המשכת האור האלוקי הנעלה, בדוגמת מאמר חז"ל{{הערה|יבמות סב, ב.}}: "חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך", נראה בגלוי עניין זה בקודש הקדשים. ומאז, וכתוצאה מזה כל ימי הגלות התגלות זו נמשכת יותר ויותר (כהתפתחות העובר בבטן אמו, הנמשך לאחרי הפקידה) עד שתתגלה בגלוי בגאולה השלימה (לידה).{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ב' שיחת דברים ס"ד. ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' רסט.}}. | ||
באופן זה מוסבר גם ה[[מדרש]]{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ב הלכה ד'.}} שביום [[חורבן בית המקדש]] נולד ה[[מלך המשיח|משיח]] - הרגע הראשון של החורבן, הביא עמו מיידית את התחלת תהליך הגאולה, שהיא היא מטרתו האמיתית של החורבן (כ"סותר על מנת לבנות"){{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ט ע' 13, שיחת דברים-שבת חזון.}}. | באופן זה מוסבר גם ה[[מדרש]]{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ב הלכה ד'.}} שביום [[חורבן בית המקדש]] נולד ה[[מלך המשיח|משיח]] - הרגע הראשון של החורבן, הביא עמו מיידית את התחלת תהליך הגאולה, שהיא היא מטרתו האמיתית של החורבן (כ"סותר על מנת לבנות"){{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ט ע' 13, שיחת דברים-שבת חזון.}}. | ||