14,699
עריכות
מ
החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה "
מ (הגהה) |
מ (החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה ") |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
כפי שנתבאר ב[[תורת החסידות]], ראש השנה הוא כמשמעו בבחינת [[ראש]] לכל השנה כולה. שכידוע העולם כולו בנוי בבחינת [[עולם שנה נפש]], וכמו שב[[נפש]] יש את ה[[ראש]] שבו עיקר החיות, וממנו מתפרט הוא לכל איבר פרטי, כך הוא גם בבחינת שנה, שהחיות הכללית של השנה היא בראש השנה, ומשם היא מתחלקת לכל חודש וחודש ולכל יום ויום. | כפי שנתבאר ב[[תורת החסידות]], ראש השנה הוא כמשמעו בבחינת [[ראש]] לכל השנה כולה. שכידוע העולם כולו בנוי בבחינת [[עולם שנה נפש]], וכמו שב[[נפש]] יש את ה[[ראש]] שבו עיקר החיות, וממנו מתפרט הוא לכל איבר פרטי, כך הוא גם בבחינת שנה, שהחיות הכללית של השנה היא בראש השנה, ומשם היא מתחלקת לכל חודש וחודש ולכל יום ויום. | ||
ראש השנה הוא יום ברוא אדם הראשון, שבכ"ה באלול נברא העולם, ובא' תשרי נברא [[אדם הראשון]]. וביום זה נתגלה [[מלכות|מלכותו]] של הקב"ה, שענין מלכות הוא רק אצל אדם הראשון שהוא בעל בחירה, ולא קודם בריאת אדם הראשון שהיה רק חיות ובהמות בלי בחירה חופשית. וענין זה של מלכותו של הקב"ה שהייתה בברוא אדם הראשון הייתה בבחינת [[אתערותא דלעילא]], ועכשיו בכל שנה ושנה צריך לעורר את בחינה זו שוב ב[[אתערותא דלתתא]], על מנת שיימשך שוב הרצון למלוכה. וזהו ענין ראש השנה שהוא בנין ה[[נוקבא]]. | ראש השנה הוא יום ברוא אדם הראשון, שבכ"ה באלול נברא העולם, ובא' תשרי נברא [[אדם הראשון]]. וביום זה נתגלה [[מלכות|מלכותו]] של הקב"ה, שענין מלכות הוא רק אצל אדם הראשון שהוא בעל בחירה, ולא קודם בריאת אדם הראשון שהיה רק חיות ובהמות בלי בחירה חופשית. וענין זה של מלכותו של [[הקב"ה]] שהייתה בברוא אדם הראשון הייתה בבחינת [[אתערותא דלעילא]], ועכשיו בכל שנה ושנה צריך לעורר את בחינה זו שוב ב[[אתערותא דלתתא]], על מנת שיימשך שוב הרצון למלוכה. וזהו ענין ראש השנה שהוא בנין ה[[נוקבא]]. | ||
ועל ידי [[אתערותא דלתתא]], ביטול הרצון למדת מלכותו לקבל מלכותו ברצון, מעורר למעלה בחינת הרצון העליון במדת המלוכה, להיות הרצון המאציל העליון ברוך הוא להתלבש במדת מלכותו והוא הנקרא התהוות כתר מלכות. | ועל ידי [[אתערותא דלתתא]], ביטול הרצון למדת מלכותו לקבל מלכותו ברצון, מעורר למעלה בחינת הרצון העליון במדת המלוכה, להיות הרצון המאציל העליון ברוך הוא להתלבש במדת מלכותו והוא הנקרא התהוות כתר מלכות. | ||