רבי יהודה הנשיא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''רבי יהודה הנשיא''' (נפטר [[ט"ו בכסלו]] ג' תקפ"ח) היה מה[[תנאים]] האחרונים, נצר למשפחת ה[[נשיאים]] שהיו מצאצאיו של בנות [[דוד המלך]], ונחשב לפי דברי הגמרא{{הערת שוליים|1=[[סנהדרין]] צח, ב.}} כ[[מלך המשיח]] שבדורו. הוא סידר את כל ה[[משניות]] המובחרות של כל התנאים שהיו לפניו, והכריע את ההלכה הפסוקה.  

רבינו הקדוש הוא אשר סיכם ואסף את שיטות התנאים שלפניו, וסיכמם לחיבור המשניות. יש מחלוקת אם הוא גם כתב את המשנה, או רק סידר אותה בעל פה.

כאשר שאלו את [[הרבי]]{{הערת שוליים|1=[[אגרות קודש]] כרך כה, ט' תל.}} בנוגע למחלוקת זו בין הראשונים, השיב: מובן שאין להכניס ראש בין הרים הגדולים, אלא שלכאורה היה מקום לומר שהרמב"ם שראה כתבי הגאונים דעתו נמצאת באגרת דרבנו שרירא גאון, ולכן כתב את אשר כתב, ואולי לא ראה [[רש"י]] אגרת זו (שהרי נמצא בריחוק מקום מבבל וכו' מה שאין כן הרמב"ם) ולכן כתב כנ"ל, ויתכן שאילו היתה האגרת באה לידו גם הוא היה מודה לדברי הרמב"ם.

אבל - סיים הרבי, הרי יש כמה מאחרוני הראשונים שדעתם כדעת [[רש"י]] בזה והביאו ראיות על זה, ולכן אין לתרץ כך.

מסביר [[אדמו"ר הזקן]], כי הסיבה לכך שה[[גוף]] זקוק לחיבוט הקבר, הוא כדי לנקותו ולטהרו מ[[טומאה|טומאתו]] שקיבל בהנאת עולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין, ורק מי שלא נהנה מ[[עולם הזה]] כל ימיו כרבינו הקדוש, לא זקוק לחיבוט הקבר{{הערת שוליים|1=אדמו"ר הזקן, [[ליקוטי אמרים]].}}

אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו"{{הערת שוליים|שם קיח, ב.}}.

מסביר הרבי, היינו, שאצלו לא היה חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים, ועד כדי כך, שאף על פי ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"{{הערת שוליים|1=[[מסכת עבודה זרה]] יא, א.}}, בכל זאת, "בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר לא נהניתי מ[[עולם הזה]] אפילו באצבע קטנה"{{הערת שוליים|1=[[כתובות]] קד, א.}}.

הגמרא מספרת שלאחר פטירתו היה מגיע כל ערב שבת לקדש קידוש לאשתו. הרבי מוכיח מכך שחייב להיות שבא בגוף גשמי כי רק כך יכל להוציא אחרים ידי חובתם. היה מי מהאחרונים שהסביר שדווקא רבי זכה לכך, מכיוון שתלמידיו לא הסכימו לקבל את פטירתו, ואמרו: "כל האומר רבי מת ידקר בחרב".

== משיח ==

יש אומרים כי על פי ההלכה אין משיח צריך להיות מיוחס בן אחר בן לדוד המלך ונצר למשפחת המלוכה בדיני ירושה, אלא העיקר הוא שיהיה מזרע דוד. הראיה לזה היא, מ[[רבי יהודה הנשיא]] שנאמר עליו{{הערה|1=[[סנהדרין]] צח ב.}} בחייו כי ראוי הוא למלוך על כס [[מלך המשיח]] ולגאול את עם ישראל, וכלשון הגמרא {{ציטוטון|אי מן חייא כגון רבי יהודה הנשיא}}. ופירש [[רש"י]] {{ציטוטון|אם משיח מאותן שחיים עכשיו, וודאי היינו רבינו הקדוש דסובל [[יסורים|תחלואים]], וחסיד גמור הוה כדאמרינן ב[[בבא מציעא]]. ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורים בגוב אריות וחסיד גמור היה. והאי כגון לאו דווקא.}} עכ"ל [[רש"י]]. כלומר: האי "כגון" אינו "דווקא" כגון - דוגמא, אלא וודאי היינו רבי הקדוש. והוא לא היה בן אחר בן.  

הרבי מקשה מהי השאלה "איזו היא דרך ישרה" - הרי מובן בפשטות ש"דרך ישרה" היא הכתוב בתורה, ב[[משנה]] - וה[[שולחן ערוך]], ומקרא מלא דבר הכתוב "כי ישרים דרכי ה'", "פקודי ה' ישרים גו'". ביותר תמוה: הלשון במשנה הוא "איזו היא דרך ישרה '''שיבור לו האדם'''", ולכאורה: היתכן שמוסרים אל האדם שהוא לבד יברר{{הערת שוליים|"שיבור" מלשון "שיברור".}} ויחליט בשכלו מהי ה"דרך ישרה"?! הרי לזה ניתנה התורה!.  

הרבי מוסיף ומקשה על המענה - "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", - "שיהא נוח לו ויהיו נוחין בני אדם ממנו": איך זה שייך שההחלטה "איזו היא דרך ישרה" תהיה תלויה מה שהאדם מרגיש שהיא "תפארת" ו"נוח" לו ולאחרים?! ובפרט שהלשון{{הערת שוליים|המדוייק.}} במשנה הוא "כל שהיא תפארת לעושיה", היינו, כל דבר ש"נוח לו כו'" - זוהי "דרך ישרה"!{{הערת שוליים|הרבי מעיר, כי ניתן היה לתרץ לכאורה, שבמשנה לא מדובר אודות דברים שנצטווינו עליהם בתורה, אלא אודות דברי הרשות, ובתוכן [[מסכת אבות]] ד"האי מאן דבעי למהוי [[חסיד]]א לקיים כו' מילי דאבות" שזה נתנה תורה לרשותו ובחירתו של האדם, "שיבור לו האדם", ועל זה באה ה"עצה טובה" שהדרך הישרה שיבחר תהיה "כל שהיא תפארת לעושיה כו'", כמבואר במפרשי המשנה, ובארוכה - בהל' דעות ובשמונה פרקים לה[[רמב"ם]], ש"הדרך ישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם זה וכו'", "המעלות הממוצעות", שזהו "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". אבל עדיין צריך ביאור: מדוע נותנים הבירור וההחלטה בנוגע ל"דרך ישרה" בדברי הרשות לרגש ודעת האדם? ויתירה מזה: איך יכולים לסמוך על האדם שהוא קרוב אצל עצמו, ו"יצר לב האדם רע מנעוריו", ופשוט שלא בכל פעם הוא ראוי לדעת מהי ה"דרך ישרה"?! בכדי שהאדם הקרוב אצל עצמו וכו' לא "יתעה" (ועד לפעמים - כדרך שאינה מתאימה או אפילו הפכית מהתורה), ויהיה לו מורה דרך המראה לו ה"דרך ישרה" היכן ללכת, ניתנה לו התורה איך אפשר לומר "שיבור לו האדם" - "האדם", לאו דוקא [[צדיק]] או על כל פנים אדם כשר, אלא "האדם" סתם, הכולל בפשטות כל אדם?.}}

מוסיף הרבי, שזהו גם מהרמזים וטעמים שמשנה זו היא התחלת פרק שני דפרקי אבות: ההתחלה דפרק ראשון היא "[[משה]] קבל תורה מ[[הר סיני|סיני]] ומסרה כו'" - ההדגשה שקיום ההוראות צריך להיות מצד זה שמשה קבלם מסיני, מהקב"ה, - בדוגמת "ויען כל העם" בפעם הראשונה "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", לקיים ולעשות ציוויי הקב"ה; ואחר כך באים לפרק שני, השלב השני בעבודת ה', ולכן ההתחלה בפרק זה היא - ההדגשה שצריך להיות(גם) "שיבור לו האדם", שהאדם בוחר בשכלו" - בדוגמת מענה בני ישראל בפעם השניה "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"{{הערת שוליים|לערך מורחב בנושא, מתוך שיחה זו: '''[[נעשה ונשמע]]'''}}.  

ויש לבאר הלשון "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" בעומק יותר, שב"יבור לו האדם" גופא ישנם כמה ובכללות - שני דרכים, וה"דרך ישרה" היא "כל שהיא תפארת כו'". בכדי לנצח את ה[[נפש הבהמית]] וה[[יצר הרע|יצר]] שיכול לרצות שיהודי יעבור על רצונו של הקב"ה, ולפעול שתורה ומצוות יהיו באופן "שיבור לו האדם" - ישנם בכללות שתי דרכים: הדרך הראשונה היא, שהוא נכנס במלחמה עם היצר הרע וה[[חושך]] שהוא רוצה להביא, על ידי [[תענית|תעניות]] ו[[ייסורים|סיגופים]], שמענה את ה[[גוף]] והנפש הבהמית, עד שמחליש את ה[[רצון]] וה[[תאווה]] שלהם ל[[תענוג]]י [[עולם הזה]], ועד ששובר אותם. וזה מביא סוף סוף לשינוי וזיכוך בגוף ונפש הבהמית, שגם מצד הנפש הבהמית יהיה "שיבור לו האדם" - באופן אמיתי, שירצה לקיים תורה ומצוות. דרך זו, היא גם דרך על פי תורה, שתביא סוף סוף לזיכוך ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אבל אין זו "דרך ישרה" מצד "אשר עשה האלקים את האדם ישר" - כי דרך זו קשורה ובאה כתוצאה מן החורבן [[בית המקדש]], ובלשון [[הרמב"ם]] - שימי התעניות{{הערת שוליים|ש'''כל''' ישראל מתענים בהם.}} הם "מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי הת[[שובה]] כו'" על החטאים שגרמו לחורבן, ועל דרך זה בנוגע לתענית פרטי, הרי זה "בזמן שתבוא צרה" הבאה "בגלל [[עבירה|מעשיהם הרעים]] כו'", שזה מביא לתשובה ולתיקון החטא, אבל לא בדרך ישרה ולכן התכלית לעתיד לבוא, כאשר הענינים יהיו בשלימות - "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות ה[[משיח]] ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה..

וכידוע שעל פי עבודה הרגילה ההנהגה "שלא יאכל בשר ולא ישתה [[יין]] ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה כו'" היא כפסק דין הרמב"ם, "דרך רעה ואסור לילך בה" וה"הולך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד כו', לא דייך מה שאסרה תורה כו'". והדרך השניה, ה"דרך ישרה" היא - שיהודי מתעסק בהוספת אור וטוב וקדושה דתורה ומצוות, ואינו עוסק רק בשבירת ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אלא שמסביר להם את הטוב כו' שבתורה ומצוות '''לעצמם''' - "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" -, ועד שהם מצד עצמם ירגישו ויבינו, ומנצל אותם גופא להוספה בתורה ומצוות, [[סעודה|אכילה ושתיה]] לשם שמים וכו'. ואזי בדרך ממילא "נדחה" החושך והרע דנפש הבהמית, ועד שנתברר.  

זוהי ה"דרך ישרה" - כמודגש במיוחד על פי שיטת החסידות, ובפרט חסידות חב"ד - שבדורות אלו אין הדרך דלעשות ריבוי תעניות, אלא דוקא "עזוב תעזוב עמו", וחסידות חב"ד מסבירה היוקר וההכרח דתורה ומצוות באופן ד"יתפרנסון מיניה", עד שגם הנפש הבהמית יוכל להבין{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ח]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16015&hilite=4f900e77-8bc0-4cbe-84a3-3520edcd19be&st=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90&pgnum=232 ח"ג].}}..

*בנו רבן '''גמליאל בר רבי''' על פי צוואתו של רבי המשיך דרכו כ[[נשיא]]{{הערת שוליים|[[כתובות]] קג, ע"ב.}}. בגמרא מוסבר, כי למרות שלא היה ממלא מקום אבותיו בחכמה, ביראת שמים הוא היה ממלא מקום אבותיו.

*בנו רבי '''חייא בר רבי'''{{הערת שוליים|[[יבמות]] מ"ו ע"ב.}}

*רבי '''אושעיא בר רבי''' מוזכר בגמרא{{הערת שוליים|שם.}}, אם כי יש אומרים שזו היא ט"ס והכוונה לרבי אושעיא בריבי{{הערת שוליים|גליון הש"ס שם, וכן הוא גירסת הרי"ף.}}.

[[קטגוריה:תנאים]]