←תולדות הישיבה
די העכסטע צייט (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
ככל שגדלה הישיבה, הוזקקו להשיג מקומות נוספים ללינת התלמידים. חלק מהתלמידים ישן בפענסאנאט (מלון) של געלבפיש, שהי' קצת מרוחק מבית המדרש, וסמוך יותר לבית [[אדמו"ר הריי"צ]] באטוואצק. | ככל שגדלה הישיבה, הוזקקו להשיג מקומות נוספים ללינת התלמידים. חלק מהתלמידים ישן בפענסאנאט (מלון) של געלבפיש, שהי' קצת מרוחק מבית המדרש, וסמוך יותר לבית [[אדמו"ר הריי"צ]] באטוואצק. | ||
בתחילת [[תשרי]] [[תרצ"ח]] הזדמנה אפשרות לרכוש את כל הבנין הזה עבור הישיבה. הבנין עלה הון רב, שלא לפי ערך האפשרויות של [[אדמו"ר הריי"צ]]. ו[[אדמו"ר הריי"צ]] החליט לערוך מגבית מיוחדת לצורך זה, בין [[אנ"ש]] ב[[ארץ הקודש]] ו[[ארה"ב]]{{הערת שוליים|המכתבים הראשונים בנושא זה, שנכתבו בתחילת חודש תשרי תרח"צ, לא הגיעו לידינו, אמנם הגיעה לידינו אגרת המזכיר ה"ר יחזקאל פייגין, שכתב אל ראשי קהלת חב"ד בתל אביב, בכ"ח תשרי תרח"צ (ח"ד נספח לאגרת תתקנג): אם כי הודעתי להם מכללות ההחלטה, בכל זה, להיות כי עניינים כמו אלו דורשים זריזות יתירה, ועל כן אכפול הדברים.}}. | |||
בכל זאת האמצעים היו | בכל זאת האמצעים היו מדי דלים בתקופה ההיא, ולא התאפשרה רכישת הבנין עבור הישיבה. ב[[אייר]] [[תרצ"ט]] עלה רעיון שכירת הבנין עבור הישיבה, לתקופה של שנתיים ויותר. | ||
אמנם כעבור חדשים אחדים פרצה המלחמה | אמנם כעבור חדשים אחדים פרצה המלחמה והתפזרה הישיבה, וכל התכניות שבתו. | ||
בישיבה למדו במשך השנים שלפני המלחמה מאות תלמידים, שרובם ככולם | בישיבה למדו במשך השנים שלפני המלחמה מאות תלמידים (בשנת [[תרצ"ט]] למדו בישיבה כ- 400 בחורים{{הערה|מתוך יומנו של [[אברהם דוב העכט]]}}), שרובם ככולם נספו בשואה. רק כמאה, או מאה וחמישים מהתלמידים, ניצלו. מהתלמידים האלו שנספו, לא נשאר, כמעט, שום זכר. היה קבוצה בת 36 תמימים שהרחיקה נדוד עד [[שנחאי]] וזאת בהשתדלותו הנמרצת של [[אדמו"ר הריי"צ]]. | ||
מה[[שד"ר]]ים של הישיבה, ומהמסייעים הגדולים להחזקתה היה הרב [[מנחם צבי ריבקין]]. בשנת [[תרפ"ו]] שלחה לו הנהלת הישיבה תעודה מהודרת ובה מעניקים הם לו את התורה "חבר מאד נכבד", בזכות "מפעלו הכביר ועבודתו הגדולה לטובת החזקת הישיבה". | מה[[שד"ר]]ים של הישיבה, ומהמסייעים הגדולים להחזקתה היה הרב [[מנחם צבי ריבקין]]. בשנת [[תרפ"ו]] שלחה לו הנהלת הישיבה תעודה מהודרת ובה מעניקים הם לו את התורה "חבר מאד נכבד", בזכות "מפעלו הכביר ועבודתו הגדולה לטובת החזקת הישיבה". | ||