אברהם בורנשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

בעל האבני נזר התבטא בפני תלמידו הגאון מקוזיגלוב <REF>מחבר הספר ארץ צבי, ועוד.</REF> כי מי שעיניו מאירות רואה כיצד מתורצות בשולחן הרב קושיותיו של רבי עקיבא איגר.<REF> מגדל עוז להרב יהושע מונדשיין שער התורה עמ' צב.</REF>

האבני נזר<REF> כך מובא בשמו בספר אור פני יצחק, לרבי יצחק הכהן פייגנבוים גאב"ד וורשא, קונטרס אחרון אות מ"ח. (אור יקרות עמ' תט"ז).</REF> הכריע להלכה בהלכות בין השמשות כדברי אדמו"ר הזקן בסידורו, באמרו שהוא '''גדול באחרונים.'''<REF> תואר כזה העניק לרבינו גם רבי חיים מ[[צאנז]], בשו"ת דברי חיים יורה דעה סוס"ג. (אור יקרות שם.)</REF>

כאשר הרבי סיפר את זה גם להגאון הרי"י פיקרסקי<REF>[[התוועדויות]] [[תשמ"ח]] חלק ב' עמ' 566.</REF> : "מספרים אצלינו [שהסכטשוב'ער] היה מתפלל בנוסח של אדמו"ר הזקן אף שהיה תלמידו של הר"מ מקוצק".<REF> אמנם ב[[נאות דשא]] חלק א' עמ' רנא-רנב נאמר בנוגע ל[[חג השבועות]]: "נוסח הרב מלאדי  לומר במוסף חג השבועות: ושני שעירים לכפר. ואדמו"ר זצללה"ה אמר: ושעיר לכפר". וראה שם הביאור. ביאור נוסחת אדמו"ר הזקן ראה ב'שער הכולל' פ"מ סט"ו, ומה שצויין ב[[אוצר מנהגי חב"ד]] לחג השבועות (שבסוף ספר 'תיקון ליל שבועות', הוצאת [[היכל מנחם]], [[ירושלים]] [[תשס"ד]]) עמ' רעא סנ"ד.</REF> הגיב הרי"י פיקרסקי: "על הקוצקער מספרים שביחידות היה מתפלל בנוסח אדמו"ר הזקן. אבל בנוגע להסאכטשאבער (ה'שם משמואל' וה'חסדי דוד', בנו ונכדו של ה'אבני נזר') - ראיתי בעצמי שהיו מתפללים בנוסח אדמו"ר הזקן גם כשהיה עובר לפני התיבה. ויתירה מזה - כשהעובר לפני התיבה לא היה מתפלל בנוסח אדמו"ר הזקן לא היתה דעתו נוחה".  

גם בנו של האבני נזר, הוא רבי שמואל מסוכטושב בעל ה'שם משמואל', כותב <REF>בספרו עה"ת ומועדים, שבת חול המועדפסח תער"ב.</REF> בנוגע לנוסח דברכת מחיה המתים: "יש נוסחאות מחי' בצירי, ובנוסח הרב '''דהוא תנא'''… כתיב בסגול…". ויש לציין שגם נוסח ההגדה שב'הגדה של פסח עם פירוש שם משמואל', ווארשא [[תרפ"ח]], הנו רובו ככולו על פי נוסח<REF> [http://www.shturem.net/index.php?section=blog_new&article_id=208&lang=hebrew קטע זה הינו מתוך מאמר של הרב ברוך אוברלנדר].</REF> אדמו"ר הזקן.<REF> הרב גדליה אבערלאנדער.</REF>

ידועים הם במיוחד דבריו של האבני נזר בהקדמת ספרו אגלי טל, כי מצווה על האדם ליהנות מחכמת ה[[תורה]], ועיקר מצוותה היא ההנאה, ולכן אם נהנה האדם מדברי התורה קיים בכך את המצווה. האבני נזר מדמה זאת לפסק של "המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה",<REF> כריתות יט, א.</REF> שכן ההנאה גורמת למעשה להחשב כמעשה גם היא נעשה דרך התעסקות, כך אומר גם האבני נזר, ההנאה שבתורה גורמת לקיום המצווה ליעשות כראוי גם אם כיוון שלא לשמה, וכמובא "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה", שמכך מוכח שגם הלימוד שלא לשמה הינו מעשה מצווה, שאם לא כן לא היה מביא לידי לשמה.