משתמש:חיים נהר/פסוקים ואימרות במבט החסידות: הבדלים בין גרסאות בדף

משתמש:חיים נהר/פסוקים ואימרות במבט החסידות (עריכה)

גרסה מ־21:28, 2 בפברואר 2016

נוספו 11 בתים , 2 בפברואר 2016

מ

שוחזר מעריכות של שיע בוט (שיחה) לעריכה האחרונה של שלום בוט

חזותיקוד ויקי

שיע בוט

בוטים, מפעילי מערכת

11,222

עריכות

@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 ==תורת הנגלה==
 *"אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן"<ref>[[בבא קמא]], דף כ"ו עמ' א'.</ref>, ועל כן הוא משלם נזק כמועד. הטעם לכך, שכל תנועה של ה[[אדם]], בין אם היא מתוך [[בחירה חופשית|בחירה]] בין אם היא לא מתוך בחירה, היא תנועה [[רצון|רצונית]]. גם התנועה שבעת ה[[שינה]], היא באה מן ה[[דמיון]] שנשאר ב[[גידי הרצון]] בעת השינה<ref>"ועתה ישראל", [[תער"ב]]. [[שיחה|שיחת]] [[שמחת בית השואבה]] [[תשכ"א]]</ref>.
-*"תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - אמרו ח (ברכות נ"ז) "אל תקרי מורשה אלא מאורסה" ומפרש [[מאה שערים (ספר)|בספר מאה שערים]]: "אל תקרי מורשה" - לימוד התורה אינו כמו ירושה שאינה דורשת שום הכנה. "אלא מאורסה" - כשם שאירוסין בא על ידי קידושין, כך על האדם לקדש ולהכין עצמו ל[[לימוד תורה]], ורק אז תשתמר בקרבו.
+*"תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - אמרו חז"ל (ברכות נ"ז) "אל תקרי מורשה אלא מאורסה" ומפרש [[מאה שערים (ספר)|בספר מאה שערים]]: "אל תקרי מורשה" - לימוד התורה אינו כמו ירושה שאינה דורשת שום הכנה. "אלא מאורסה" - כשם שאירוסין בא על ידי קידושין, כך על האדם לקדש ולהכין עצמו ל[[לימוד תורה]], ורק אז תשתמר בקרבו.
-*"אם בחוקותי תלכו" - ''''אם'''' זה הוא לשון תחנונים כמאמר ר, שכוונתו - הלואי בחוקותי תלכו. וזה שהקב"ה כביכול מתחנן לפניהם שישמרו את התורה - זה עצמו מסייע ונותן כח לאדם שיעמוד בבחירתו הטובה. ועוד זאת: אשר בחוקותי - תלכו; שנעשית הנשמה מהלך.
+*"אם בחוקותי תלכו" - ''''אם'''' זה הוא לשון תחנונים כמאמר רז"ל, שכוונתו - הלואי בחוקותי תלכו. וזה שהקב"ה כביכול מתחנן לפניהם שישמרו את התורה - זה עצמו מסייע ונותן כח לאדם שיעמוד בבחירתו הטובה. ועוד זאת: אשר בחוקותי - תלכו; שנעשית הנשמה מהלך.
 *"המצטער פטור מן הסוכה" אדם שמצוות סוכה גורמת לו צער - פטור מן הסוכה. ופירשו [[חסידים]]: "המצטער" - מי שציווי של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מסוגל לגרום לו צער - "פטור מן הסוכה" - אינו ראוי לשבת בתוך ה[[אור]] אלוקי נעלה שישנו בסוכה.
 *"השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך" - "אתה" - כינוי ל[[כנסת ישראל]], [[נשמה|נשמת]] האדם שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. וזאת היא חובת ה[[תפילה]], "לשמוע" ולהתבונן בתפלת הנשמה, היינו, שהאדם ירגיש שלא הגוף שלו הוא המתפלל אלא תפלתו היא רק רינת וזמרת הנשמה.
@@ שורה 21: / שורה 21: @@
 * "רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם" - ישנו כלל שכאשר נאמר "רבי אומר" הכוונה היא שבא לחלוק על התנא הקודם. ומדוע כאן נאמר לשון זה, כאשר אין כל מחלוקת. והסביר הרבי: במאמרו "כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם, והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" חולק רבי על כל 'הנחות' העולם! היינו, שכאשר רבי כתב את המשנה הוא הפך להיות בר-פלוגתא של ה[[עולם]] לכן מובן הלשון. מפי הרב [[שלום בער בוטמן]] שב[[פריז]] אמר זאת [[הרבי]].
 *"ר' אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי" - וביאר [[אדמו"ר המהר"ש]]: ה[[תפילה]], הרי, צריכה להיות בחיות, ועל ידי שנותנים [[צדקה]] לעני קודם התפלה ומחיים אותו - מתווספת חיות רבה לנותן הצדקה בתפילתו האישית. מספרים, כי [[אדמו"ר הרש"ב]] היה תר אחרי עני קודם התפילה, על מנת לתת לו [[צדקה]].
-*"צו את בני ישראל" (במבדבר כ"ח, ב'). מבאר [[אדמו"ר הצמח צדק]]: צו הוא ציווי המלך, וגם לשון צוותא וחיבור. ושני הפירושים אחד הם, כי על-ידי ציווי המלך אל העם, יש התחברות העם אל המלך במה שבטלים אליו ומקיימים ציוויו ופקודותיו. וכמו כן למעלה - ה[[מצוות]] הם ציווי המלך, ועל ידי קיום המצוות יש התחברות של המקיימים - [[עם ישראל]] עם [[אלוקות]]. אותו פסוק עוסק בקרבנות, אך כיוון שאמרו ח "כלמקום שנאמר צוו - זהו לדורות", הרי שגם כיום כאשר חרב [[בית המקדש]] יש דרך להתחבר עם אלוקות על-דרך ה"צו" הנוכחי - וזה [[תפילין]]. ([[אור התורה]] פרשת פנחס עמ' א'תתק"כ)
+*"צו את בני ישראל" (במבדבר כ"ח, ב'). מבאר [[אדמו"ר הצמח צדק]]: צו הוא ציווי המלך, וגם לשון צוותא וחיבור. ושני הפירושים אחד הם, כי על-ידי ציווי המלך אל העם, יש התחברות העם אל המלך במה שבטלים אליו ומקיימים ציוויו ופקודותיו. וכמו כן למעלה - ה[[מצוות]] הם ציווי המלך, ועל ידי קיום המצוות יש התחברות של המקיימים - [[עם ישראל]] עם [[אלוקות]]. אותו פסוק עוסק בקרבנות, אך כיוון שאמרו חז"ל "כלמקום שנאמר צוו - זהו לדורות", הרי שגם כיום כאשר חרב [[בית המקדש]] יש דרך להתחבר עם אלוקות על-דרך ה"צו" הנוכחי - וזה [[תפילין]]. ([[אור התורה]] פרשת פנחס עמ' א'תתק"כ)
-*"מצות יאכל את שבעת הימים" (בא יג, ז). [[אדמו"ר הזקן]] פירש: להאכיל [[מצה]] שהוא [[מוחין דאבא]], את שבעת הימים, שהם ז' [[מדות]], דהיינו להמשיך [[ביטול]] בכל ז' ה[[מדות]]{{הערה|1=[[אור התורה]] בא ע' שמג.}}.
+*"מצות יאכל את שבעת הימים" (בא יג, ז). [[אדמו"ר הזקן]] פירש: להאכיל [[מצה]] שהוא [[מוחין דאבא]], את שבעת הימים, שהם ז' [[מדות]], דהיינו להמשיך [[ביטול]] בכל ז' ה[[מדות]]<REF>[[אור התורה]] בא ע' שמג.</REF>.
 *"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות" (קה"ר פ"א, יג. פ"ג, יו"ד. רמב"ן ובחיי ס"פ חיי שרה. ועוד). [[הרבי]] הרבה לצטט אמרה זו, והדגיש את פירוש ספרי [[המוסר]] על אמרה זו: [[השמח בחלקו]] ב[[רוחניות]] אינו דבר טוב, על כל אחד לרצות לשאוף קדימה, גבוה, למעלה יותר. במכתב ל[[שבועון כפר חב"ד]] לרגל גליון החמש מאות, מצטט הרבי מאמר זה, וכותב "וממספר חמש מאות - ייזכו למספר אלף וכו'", כי גליונות של [[הפצת המעיינות]], אף בהם צריך לשאוף למעלה יותר. הרבי גם הדגיש כי האדם "אינו מסתפק במנה כמקודם". ככל שיש יותר אוכל - התיאבון גובר, ואם נתעלה בדרגתו, קפיצתו צריכה להיות יותר גבוהה. יש להכפיל את ההישגים ברוחניות, ולעלות בקודש - במספר התוספת.
 *"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" זהו הפסוק הראשון ב[[פרשת לך לך]]. משמעות הפסוק על פי חסידות: "לך לך מארצך" עליך לצאת מענייניך הארציים (רצונותיך), "ממולדתך" מידות הטבועות אצלך מלידתך, "ומבית אביך" מהנהגות לא רצוייות שראית בבית אבא - "אל הארץ אשר אראך" הפוך את רצונותיך לטהורים.