רבי אמי: הבדלים בין גרסאות בדף

{{חז"ל|

]

==תולדותיו==

נולד ב[[בבל]] למשפחת [[כהנים]]. עלה מ[[בבל]] לארץ ישראל והתיישב ב[[קיסריה]], שם למד אצל רבי אושעיא. לאחר מעכן עבר ל[[טבריה]], שם למד אצל רבי יוחנן, רבו המובהק‏‏<ref>‏‏‏רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.‏‏  

‏</ref>, וכשנפטר התאבל עליו כמו על קרובו. לאחר מותו של רבי יוחנן עמד ביחד עם רבי אסי, רבי אבהו, רבי יצחק ורבי שמואל בר נחמני בראש ישיבת טבריה. עיקר הפסיקה נשארה בידי [[רב הונא]] שישב בבבל אך לאחר מותו עברה לרב אמי.

בנו היה רב פנחס בר רב אמי{{הערה|ראה למשל זבחים, ז ב.}} בן אחר שלו נקרא ינאי{{הערה| חולין קיא, א.}}.

 

בגמרא מוזכר מספר פעמים שרב אמי ורב אסי שאלו את רב שאלות מסוימות, ו[[רב (אמורא)|רב]] שתק. מסביר [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערת שוליים|1=[[תורת חיים]] בראשית חלק א' פרשת חיי שרה, והאיש משתאה לה, קמ, ד.}} שענין השתיקה זה הוא, כאשר ישאל התלמיד מרבו איזה שאלה חמורה וקשה בדבר שכל וסברא הקשה מאד להבינו ויקשה התלמיד קושיא חזקה לרבו על השכל וסברא שהשפיע לו עד שסותרה לגמרי, שאז יבא ה[[רב]] לכלל שתיקה ממש שישתוק ולא ידע כלל מה להשיבו, כמו שהקשו רב אמי ורב אסי לרב, וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ושתיק רב, ששתיקה זאת היתה בחינת [[ביטול]] השגה הראשונה לגמרי, אך מיד על ידי שתיקה שנתבטל כח ה[[שכל]] בעצם שבבחינה [[אין]] ממש, הוא שבא להשגת עומק השכל וסברא חדשה לגמרי יותר מן הראשונה, וידע לתרץ קושיא זו, ואם לא השתיקה לא היה הרב מגיע להמשכת השכל וסברא עמוקה יותר, המגיעה מ[[חכמה]] מאין שהיא דרגה גבוהה יותר מ[[חכמה הקדומה]].