10,895
עריכות
מ
החלפת טקסט – "</REF>" ב־"}}"
מ (החלפת טקסט – "<REF>" ב־"{{הערה|1=") |
מ (החלפת טקסט – "</REF>" ב־"}}") |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
== חשיבותם המיוחדת == | == חשיבותם המיוחדת == | ||
הם היו השערים היחידים ב[[בית המקדש]] שלא היו עשוים מזהב, אלא מנחושת.{{הערה|1=כך משמע בפשטות בתמיד פ"ב מ"ג שהיה עשוי מנחושת ממש. | הם היו השערים היחידים ב[[בית המקדש]] שלא היו עשוים מזהב, אלא מנחושת.{{הערה|1=כך משמע בפשטות בתמיד פ"ב מ"ג שהיה עשוי מנחושת ממש.}} ויש אומרים כי הוא היה רק מצופה בנחושת.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7730 רמב"ם.]}} | ||
הסיבה לכך שהם לא עשוים מזהב והשאירו אותם כמו שהם מנחושת, היא חשיבותם משום הנס שנעשה בהם, וכך היה המעשה{{הערה|1=יומא לח. | הסיבה לכך שהם לא עשוים מזהב והשאירו אותם כמו שהם מנחושת, היא חשיבותם משום הנס שנעשה בהם, וכך היה המעשה{{הערה|1=יומא לח.}}: | ||
שמם של השערים הוא על שם מביאם שנקרא '''ניקנור''', שמסר את נפשו להביאם. הוא הביאם מאלסנדריא של מצרים, שהם היו ערין מיוחדים, ובדרך נבה רוח חזקה, והספינה עמדה על סף טביעה. המלחים נטלו שער אחד וזרקוהו מחוץ לספינה. כאשר בהמשך לא השתפר המצב, רצו המלחים לזרוק גם את השער השני, אך ניקנור אמר ללהם כי אם רוצים הם לזרוק אף את השער השני לים, עליהם לזרוק אותו - את ניקנור עצמו, כיון שהוא לא מסוגל להפרד מהשער. המלחים לא היתה להם ברירה, ובסום של דבר שקטה הסערה. | שמם של השערים הוא על שם מביאם שנקרא '''ניקנור''', שמסר את נפשו להביאם. הוא הביאם מאלסנדריא של מצרים, שהם היו ערין מיוחדים, ובדרך נבה רוח חזקה, והספינה עמדה על סף טביעה. המלחים נטלו שער אחד וזרקוהו מחוץ לספינה. כאשר בהמשך לא השתפר המצב, רצו המלחים לזרוק גם את השער השני, אך ניקנור אמר ללהם כי אם רוצים הם לזרוק אף את השער השני לים, עליהם לזרוק אותו - את ניקנור עצמו, כיון שהוא לא מסוגל להפרד מהשער. המלחים לא היתה להם ברירה, ובסום של דבר שקטה הסערה. | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
== ניקנור היווני == | == ניקנור היווני == | ||
בירושלמי מובא כי שמו של השער ניתן לו, מכיון שהיה איש אחד מגדולי היוונים ושמו נקנור, והוא היה מחרף ומגדף כל שעה, וכשגברו יד החשמונאים קצצו ראשו ידיו ורליו ותלאוהו בשער המזרחי.{{הערה|1=רא"ש תמיד פ"א מ"ד. | בירושלמי מובא כי שמו של השער ניתן לו, מכיון שהיה איש אחד מגדולי היוונים ושמו נקנור, והוא היה מחרף ומגדף כל שעה, וכשגברו יד החשמונאים קצצו ראשו ידיו ורליו ותלאוהו בשער המזרחי.{{הערה|1=רא"ש תמיד פ"א מ"ד.}} | ||
== קברו של נקנור == | == קברו של נקנור == | ||