←אהבת ישראל במשנת הרבי
| שורה 25: | שורה 25: | ||
אולם [[חסידות חב"ד]] מלמדת, כי אין זו מליצה וכי הכוונה היא מעשית מאד. היא מסבירה, כי לאמיתו של דבר הזולת הוא חלק ממני, אמנם לא בגופו אבל בנשמתו. | אולם [[חסידות חב"ד]] מלמדת, כי אין זו מליצה וכי הכוונה היא מעשית מאד. היא מסבירה, כי לאמיתו של דבר הזולת הוא חלק ממני, אמנם לא בגופו אבל בנשמתו. | ||
תורת [[חב"ד]] מבהירה, כי נשמתו של כל [[יהודי]] היא "חלק אלוק ממעל ממש", חלק | תורת [[חב"ד]] מבהירה, כי נשמתו של כל [[יהודי]] היא "חלק אלוק ממעל ממש", חלק מהאלוקים! ויתירה מזו: נשמותיהם של כל היהודים הם כאילו, [[נשמה]] אחת גדולה שהתפצלה בגופים רבים. מכאן, שכאשר אני אוהב את הזולת, אני פשוט אוהב את... עצמי! | ||
גישה זו הביאה לידי כך, שה[[חסידים]] רואים בכל יהודי "יהלום" יקר, ואת העובדה שיש לו מגרעות שונות - כבוץ ועפר המכסים על ה"יהלום". ואם כן - האם משום כך יש לדחותו?! להפך, יש לאהבו ומתוך אהבה זו להשתדל לעזור לו "לנקות את עצמו מהבוץ". | גישה זו הביאה לידי כך, שה[[חסידים]] רואים בכל יהודי "יהלום" יקר, ואת העובדה שיש לו מגרעות שונות - כבוץ ועפר המכסים על ה"יהלום". ואם כן - האם משום כך יש לדחותו?! להפך, יש לאהבו ומתוך אהבה זו להשתדל לעזור לו "לנקות את עצמו מהבוץ". | ||