לולב: הבדלים בין גרסאות בדף

וזהו שהברכה היא על נטילת '''לולב''' (שרומז על בני תורה) דוקא, על דרך המובא במדרשי חז"ל<REF>פתיחתא דאיכ"ר ב. וראה ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז.</REF> "מאן אינון נטורי קרתא (שומרי העיר).. אלו סופרים (מלמדי מקרא) ומשנים (מלמדי משניות).. וכן הוא אומר<REF>תהלים קכז, א.</REF> אם ה' לא יבנה בית וגו'" (סיפי' דקרא אם ה' לא ישמר עיר, וזהו בלימוד התורה<REF>פי' מת"כ לאיכ"ר. וראה קה"ע לירושלמי.</REF>), והיינו, שעל ידם דוקא נמשכת הברכה – "ברוך (מלשון המשכה<REF>ראה [[תורה אור]] מקץ לז, ג. ובכ"מ.</REF>) אתה הוי' אלקינו מלך העולם" – שיומשך הוי' שלמעלה מהטבע, בטבע (אלקים), שעל ידי זה יהי' בנין העולם לעשותו דירה לו ית'.

וענין זה מודגש גם בנוגע לנענועים – ששיעור הלולב צריך להיות גדול יותר "כדי לנענע בו"<REF>[[סוכה]] לב, ב.</REF>:

ובהקדמה – שהנענוע הוא ענין עיקרי בנטילת לולב (כמודגש גם בלשון המשנה<REF>שם מב, א.</REF> "קטן היודע לנענע חייב בלולב"), והוי בכלל שירי (מכשירי<REF>תוד"ה עובר – שם לט, א.</REF>) מצוה<REF>ראה שד"ח כללים מערכת הנו"ן כלל מז. וש"נ.</REF>, אלא שאינו מעכב, כדמוכח מהא ד"יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים, פטור, מפני שהוציאו ברשות"<REF>שם מא, ב (במשנה).</REF>, ואמרינן בגמרא<65> "לא שנו אלא שלא יצא בו אבל אם יצא בו חייב", ופריך, "הא מדאגבהי' נפק בי'", ומשני, "כשהפכו", ולא משני בשלא נענע<66>. ועד שמצינו בירושלמי<REF>שבת ספי"ט.</REF> שמזה למדים גם בנוגע למצות מילה, ש"אפילו על ציצין שאין מעכבין במילה (אפילו) אם פירש חוזר".

וענין הנענועים הוא – "מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים"<53>.

וכל זה נעשה על ידי לימוד התורה, ובאופן של יגיעה בתורה דוקא, כפירוש רש"י<48>: "אם בחוקותי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה", והיינו, שלא מספיק (ואין זה "קונץ") הלימוד בסדרי הישיבה, אלא גם כאשר יצא י"ח לפי השעון, והוא כבר עייף, ואם יכריח את עצמו להוסיף וללמוד אזי יהי' הלימוד ללא "געשמאַק" – צריך להוסיף ולהתייגע בלימוד התורה, יגיעה דייקא, ללא "געשמאַק"<REF>ראה גם לקו"ד חלק ד' תשעה, א.</REF>, ועי"ז פועלים המשכת הברכות מלמעלה, "ונתתי גשמיכם בעתם", בכל העולם כולו.