הקהל אצל נשיא הדור: הבדלים בין גרסאות בדף

הנוכחות בשנת '''הקהל אצל נשיא הדור''', מקבלת משמעות מיוחדת בזמן ה[[גלות]], כאשר [[בית המקדש]] חרב ואין אנו יכולים לעלות ולקיים את "[[מעמד הקהל]]" ברחבת העזרה ב[[מוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות]] – ועל כן קיום המצוה על ידינו מקבל משנה תוקף באופן הרוחני, ובעיקר – על ידי ההתבטלות אל המלך שבדור, הוא נשיא הדור.

היות ותנאי מוכרח לקיום המצוה הוא ביטול אל המלך, כפי שידוע שעל כל העם לשמוע את דברי התורה מפי המלך דווקא, משום ש"אימתו עליך" – רק ביכולתו של המלך להטיל על אימה ולפעול על ליבו של היהודי את היראה הנדרשת מהקדוש ברוך הוא – מקפידים חסידים לבוא בשנת "הקהל" אל [[נשיא הדור]], בכדי לקבל את הכוחות הדרושים "ליראה את השם תמיד כל הימים".

ב[[שנת הקהל]] נוהרים אלפי [[חסיד]]ים עם משפחתם אל [[בית חיינו]] [[770]], ביתו של [[הרבי]] במיוחד בחודש תשרי – יותר מבכל שנה "רגילה".

אדמו"ר שליט"א ציין כמה פעמים, כי אמירת [[מאמר]] החסידות על ידו בשנת הקהל, באופן של "שכינה מדברת מתוך גרונו" - היא ה"כיבוד" שמכבדים את האורחים שבאו אל המלך בשנת הקהל, ובזה מעורר המלך את העם "ליראה את השם" ובשעה זו ניתנו הכוחות מן המלך אל העם, ליישם את מצות [[הקהל בנפש האדם]] במשך כל השנה ולאחריה, היות שבשעת שמיעת המאמר זהו "כאילו מפי הגבורה שומעה" – על דרך מעמד הקהל שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים.

בשמחת תורה [[תשמ"ח]] התבטא הרבי בצורה מיוחדת אודות מעלת החג ב-770 בשנה זו, בהזכירו את [[מנהג ישראל]] בדורות עברו לסובב בין הבתים הפרטיים, לומר "[[לחיים]]", לטעום 'מזונות', לנגן ולרקוד מתוך שמחה. ולמרות שבדורנו זה לא רואים זאת, מוסיף אדמו"ר שליט"א, עם כל זה רואים שישנו ענין זה גם כיום בצורה שונה מעט, כאשר במקום ללכת לבתים הפרטיים באים כולם – "האנשים הנשים והטף" – למקום אחד, מקום קדוש – בית הכנסת ובית המדרש, ובפרט בנידון דידן, [[770|בית הכנסת ובית המדרש של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו]], ושמחים בשמחת התורה כולם יחדיו, באופן ד"[[הקהל]]" כפשוטו ממש.