ברוך מרדכי אטינגר: הבדלים בין גרסאות בדף

מקור משפחתו אינו ידוע, אך מקובל כי הוא בן למשפחת איטינגא המסועפת. על פי הודעתו שהשתמרה בארכיון ב[[וילנה]] הוא נולד בעיר [[לבוב]] שב[[פולין]] בשנת [[תקל"ג]], אך על פי מסורת חב"ד‏{{הערה|שנמסרה על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]] בקונטרס השיחות '''ביקור שיקגו'''.}}. הוא נולד ביישוב קטן סמוך לעיר [[שוינציאן]] שב[[ליטא]] בערך בשנת [[תקכ"א]] (1761), ואמו הייתה לאה, בת הרב חיים יהודה לייב איטינגא מלבוב‏.

בגיל שלוש עשרה החל ללמוד אצל ר' [[מיכעלע אפאצקער]] בשוינציאן, לאחר שנתיים נפטר אביו, ורבו יעץ לו ללמוד בוילנה. בהגיעו לוילנה התקבל בקרב גאוני וילנה ונודע בכינויים "העילוי משווינציאן" ו"בעל ההגיון", והיה בן בית אצל רב העיר רבי שמואל אביגדור, שהיה ברבות הימים לחותנו (ואביו החורג), ואף זכה מזמן לזמן לשוחח בדברי תורה עם [[הגאון מווילנה]]. לאחר מכן נסע ללמוד בישיבות ב[[סלוצק]] וב[[מינסק]], ואחר מכן חזר לוילנה. בשובו נודעה לו שאמו נישאה בשנית לרבי שמואל בן אביגדור, ובשנת [[תקמ"א]] נשא לאישה את בתו של רבי שמואל. בחתונתו השתתפו רבים מגאוני ובחירי וילנה ובראשם הגר"א. לאחר נישואיו התמנה לראש ישיבה בוילנה. מסופר כי נהג להדריך את תלמידיו לפתח את כישרון הדיבור והנאום, כאשר התלמידים היו חוזרים על כל סוגיה שנלמדה בעל פה ובאופן מסודר ובשפה ברורה כנואם מול קהל, ובמשך הזמן היו רבים מתלמידיו לנואמים גדולים. באותה תקופה הזמינו גאוני [[שקלוב]] את גאוני וילנה, בריסק, וסלוצק, לכנס "שולחן התורה" אשר נועד לפתור את כל הבעיות ההלכתיות שהצטברו על שולחנם, שם פגש את רבי [[יוסף כולבו]], שסיפר לו על [[אדמו"ר הזקן]].

על פי הודעתו של רבי ברוך מרדכי עצמו, הוא הגיע בראשונה לוילנה בשנת תק"ן (1790) (וככל הנראה אז נישא לבת הרב), ולאחר מכן שב ללבוב.

בשנת [[תקנ"ו]] או [[תקנ"ז]] (1795-1997) שב לוילנה ושימש כרב לעדת החסידים בעיר שהתקיימה אז במחתרת. לאחר פרוץ העימות נגד החסידים בשנת תקנ"ט נעצר ונחקר על ידי השלטונות הרוסיים, ושוחרר לאחר זמן קצר. באותן שנים נסע לרבי שניאור זלמן מלאדי והיה לתלמידו, ואף כתב הסכמה להדפסת ספריו שולחן ערוך הרב וליקוטי תורה.

בסוף שנת [[תקס"א]] (או תחילת [[תקס"ב]]) התמנה לתפקיד רב העיר [[באברויסק]] וכיהן בתפקיד כחמישים שנה. הוא נשא תפקיד זה ברמה וגם גאוני המתנגדים ב[[שקלוב]], ב[[מינסק]] וב[[סלוצק]] רחשו לו חיבה והדרת כבוד, למרות שהכל ידעו כי הוא מגדולי חסידי חב"ד. עם זאת הוא גם סבל עקב חסידותו ונאסר בעקבות הלשנה של [[מתנגד|המתנגדים]], אלא שהוא שוחרר מיד.

בבאברויסק הקים בית דין מיוחד שדן בשאלות שהגיעו מתושבי העיר.  

הוא חי בדחקות ועוני. היה ידוע כבעל חוש הומור. פעם אמר בהלצה על רקק מים שהיה באופן תדיר מול ביתו, שרקק זה נעשה מיריקה של [[אדם הראשון]], שכאשר אדם הראשון ראה שר' ברוך מרדכי יגור כאן ויהיה רב, אמר {{ציטוטון|אויך מיר א רב}} (=גם זה רב...) ומיריקה זו נעשה שלולית תמידית.

ר' ברוך מרדכי עלה ל[[ארץ הקודש]] בשנת [[תרי"א]]. ושם נפטר ב[[י"ד באלול]] בשנת [[תרי"ז]], ונטמן ב[[חלקת חב"ד הר הזיתים|חלקת חב"ד בהר הזיתים]].