31,738
עריכות
←התארגנות דרכי היציאה
מ (החלפת טקסט – "]]]" ב־"]]]]") |
|||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==התארגנות דרכי היציאה== | ==התארגנות דרכי היציאה== | ||
עם הגעת השמועה על אפשרויות ההברחה, רצו החסידים לשאול את דעתו של אדמו"ר הריי"צ, אך מכיון שהפחד מהצנזורה הרוסית היה גדול והזמן דחק, הגיעו החסידים למסקנה שלא ניתן לחכות והושיבו בית דין שהורכב מעשרים ושלושה רבנים חסידיים ששהו באזור, על מנת שיפסקו האם החסידים צריכים לברוח או לא. | |||
בית הדין התאסף מספר פעמים במשך שלושה ימים, ושמע את חוות דעתם של אנשים שונים שהתעסקו עם הברחות הגבול, אך הגיעו למסקנה שהסכנה גדולה מידי והודיעו שאין להסתכן ולהבריח את הגבול. | |||
למרות פסק הדין, היו חסידים שקיבלו ידיעות שה[[ק.ג.ב]] בעקבותיהם, והגיעו למסקנה שאין להם מה להפסיד בשיקול של הברחת הגבול מול הגלייה לסיביר, והסתכנו בהברחת הגבול. השמועות על הצלחת בריחתם של החסידים עוררה תקוות מחודשות אצל אלו שנשארו בגבולות רוסיה, אך אז הגיעה שמועה שהרוסים מתחילים להגביר את המעקב והפיקוח על היוצאים. | |||
על מנת לברר את נכונות השמועות ואת אפשרויות הברחת הגבול, נסע הרב [[יהודה לייב מוצקין]] ל[[לבוב]], וכשהגיע לשם, התברר לו ששוב ירד המחסום, והממשלה הרוסית הפסיקה את היתרי היציאה באמצעות דרכונים פולניים. באמצעות שוחד לפקידי השלטון ופעילות פוליטית רחבה במשרדי השלטון השונים - דבר שהיה כרוך בסכנת נפשות ממשית ובמסירות נפש עצומה - הצליח להביא שוב לידי כך שהגבולות ייפתחו למעבר 'אזרחי פולין', שלא היו אלא חסידי חב"ד שיצאו את גבולות רוסיה תחת זהות בדויה. | |||
לצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים: | לצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים: | ||
| שורה 27: | שורה 33: | ||
רכבת המשא הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש [[סיון]] [[תש"ו]], ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים אלול ותשרי נסעו קבוצות מעטות וקטנות, והמשטרה החשאית אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש [[חשון]] [[תש"ז]] חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה רכבת משא נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש רכבות נוספות. | רכבת המשא הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש [[סיון]] [[תש"ו]], ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים אלול ותשרי נסעו קבוצות מעטות וקטנות, והמשטרה החשאית אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש [[חשון]] [[תש"ז]] חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה רכבת משא נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש רכבות נוספות. | ||
===דעת הרבי הריי"צ על הבריחה=== | ===דעת הרבי הריי"צ על הבריחה=== | ||
| שורה 39: | שורה 44: | ||
===מימון הפעולות=== | ===מימון הפעולות=== | ||
בכדי לממן את הפעולות, היה צורך בסכומי כסף גדולים מאוד, | בכדי לממן את הפעולות, היה צורך בסכומי כסף גדולים מאוד, ועם התארגנות היציאה בפועל, הוקם בעיר לבוב פעם נוספת בית דין של עשרים ושלושה רבנים מחשובי החסידים, והם פסקו שכל אחד שעובר את הגבול מוכרח להשאיר את כל רכושו לטובת פעולת ועד ההצלה. | ||
בנוסף, הגביר החב"די הרב [[חייקל חנין]] הפקיד לפני יציאתו מרוסיה שני מליון רובל אצל ר' [[ניסן נמנוב]] לטובת תלמידי התמימים וצוות הישיבה, ועוד מספר מזוודות עמוסות בכסף פרטי שלו אצל ר' [[מענדל פוטרפס]]. כל הכסף שימש לצורכי ההצלה, השוחד ותעשיית הזיופים. | |||
===אופני הזיוף=== | ===אופני הזיוף=== | ||
| שורה 60: | שורה 67: | ||
*[[ט' טבת]]. - העשאלון יצא בשלוש אחרי חצות הלילה, ובו חמש מאות חסידים. החסידים שיחדו את נהג הרכבת, וירדו בתחת קראקא ולא המשיכו בנסיעה עד התחנה הסופית. בין הנוסעים: ר' [[יחזקאל ברוד]], ר' [[לייבל מוצ'קין]], ר' [[ישראל נעוולער]], ור' [[ישראל נח בלניצקי]]. | *[[ט' טבת]]. - העשאלון יצא בשלוש אחרי חצות הלילה, ובו חמש מאות חסידים. החסידים שיחדו את נהג הרכבת, וירדו בתחת קראקא ולא המשיכו בנסיעה עד התחנה הסופית. בין הנוסעים: ר' [[יחזקאל ברוד]], ר' [[לייבל מוצ'קין]], ר' [[ישראל נעוולער]], ור' [[ישראל נח בלניצקי]]. | ||
*כ"ד טבת. - '''רכבת זו היתה הרכבת האחרונה''', ועליה 200 משפחות. | *כ"ד טבת. - '''רכבת זו היתה הרכבת האחרונה''', ועליה 200 משפחות. | ||
==המשך דרכם של הבורחים== | ==המשך דרכם של הבורחים== | ||