39,916
עריכות
מ
החלפת טקסט – " ע"י " ב־" על ידי "
מ (החלפת טקסט – "אדה"ז" ב־"אדמו"ר הזקן") |
מ (החלפת טקסט – " ע"י " ב־" על ידי ") |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==הקשר בין מגילת רות לעצרת== | ==הקשר בין מגילת רות לעצרת== | ||
מובא במדרש רות{{הערה|מדרש זוטא רות בתחלתו. יל"ש רות רמז תקצו. הובא בשו"ע אדמו"ר הזקן שם.}}: {{ציטוטון|ומה ענין רות אצל עצרת.. ללמדך שלא נתנה תורה אלא | מובא במדרש רות{{הערה|מדרש זוטא רות בתחלתו. יל"ש רות רמז תקצו. הובא בשו"ע אדמו"ר הזקן שם.}}: {{ציטוטון|ומה ענין רות אצל עצרת.. ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני}}. | ||
וכן מובן מלשון ה[[משנה]]{{הערה|אבות פ"ד מ"ט.}} "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני". מכך שלא נאמר מה סופו של "המקיים את התורה מעושר"?, משמע שעל-פי רוב אין מציאות כזו, וכלשון המדרש: "לא נתנה תורה אלא על-ידי יסורין ועוני". הגישה ללימוד התורה צריכה להיות מתוך ביטול. צריך לידע שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, ואילו הוא בשכלו – מצד עצמו אין לו שום שייכות לזה. ועד שמצינו אפילו בנוגע למשה רבינו, ש"בתחילה היה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה"{{הערה|נדרים לח, א.}}. | וכן מובן מלשון ה[[משנה]]{{הערה|אבות פ"ד מ"ט.}} "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני". מכך שלא נאמר מה סופו של "המקיים את התורה מעושר"?, משמע שעל-פי רוב אין מציאות כזו, וכלשון המדרש: "לא נתנה תורה אלא על-ידי יסורין ועוני". הגישה ללימוד התורה צריכה להיות מתוך ביטול. צריך לידע שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, ואילו הוא בשכלו – מצד עצמו אין לו שום שייכות לזה. ועד שמצינו אפילו בנוגע למשה רבינו, ש"בתחילה היה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה"{{הערה|נדרים לח, א.}}. | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
כאשר לומד תורה ואינו מבין – אין לו להתפלא על כך, שכן, למה יוכל להבין את התורה? איזו שייכות יש לשכל אנושי להשיג חכמתו של הקב"ה?! אדרבה: החידוש הוא בכך שלמרות זאת נתן הקב"ה את התורה במתנה למטה. ולכן, כדי שיוכל לקבל ולהשיג את התורה – צריך להתפלל להקב"ה. | כאשר לומד תורה ואינו מבין – אין לו להתפלא על כך, שכן, למה יוכל להבין את התורה? איזו שייכות יש לשכל אנושי להשיג חכמתו של הקב"ה?! אדרבה: החידוש הוא בכך שלמרות זאת נתן הקב"ה את התורה במתנה למטה. ולכן, כדי שיוכל לקבל ולהשיג את התורה – צריך להתפלל להקב"ה. | ||
על דרך זה מצינו בזהר{{הערה|ח"א קצט, ב. ח"ב סב, ב. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 99. וש"נ.}}, ש[[רב המנונא סבא]], למרות שהיה לו לחם לאכול, לא היה אוכל עד שהתפלל על מזונו. ולכאורה, בשעה שהאוכל ערוך ומוכן לפניו על השולחן – מה שייך לבקש שהקב"ה יתן לו, הרי כבר יש לו? והביאור בזה – שקודם שמתפלל להקב"ה אין האוכל שייך אליו, כך, שאין לו אוכל, וכדי שהאוכל יהי' שייך אליו – הרי זה רק | על דרך זה מצינו בזהר{{הערה|ח"א קצט, ב. ח"ב סב, ב. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 99. וש"נ.}}, ש[[רב המנונא סבא]], למרות שהיה לו לחם לאכול, לא היה אוכל עד שהתפלל על מזונו. ולכאורה, בשעה שהאוכל ערוך ומוכן לפניו על השולחן – מה שייך לבקש שהקב"ה יתן לו, הרי כבר יש לו? והביאור בזה – שקודם שמתפלל להקב"ה אין האוכל שייך אליו, כך, שאין לו אוכל, וכדי שהאוכל יהי' שייך אליו – הרי זה רק על ידי התפלה. | ||
ואם במזון גשמי כך – עאכו"כ שכן הוא בתורה, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה. זהו "שלא נתנה תורה אלא | ואם במזון גשמי כך – עאכו"כ שכן הוא בתורה, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה. זהו "שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני": הכוונה ב"עוני" – אינה לעוני בגשמיות, שהרי ר"א בן חרסום זכה לתורה אף שהי' עשיר גדול (כנ"ל סי"ח), אלא הכוונה היא לענין העוני ברוחניות, דהיינו, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה, ואין זה אלא שנותנים לו מלמעלה, וע"י ידיעה והכרה זו – התורה מתקיימת אצלו. | ||
כך גם בענין ה"יסורין" – שהכוונה היא ברוחניות, יסורין מצד העדר ההשגה: עליו לדעת שהתורה היא בלי-גבול, וכל מה שיודע – אינו משיג אלא את חיצוניות הענין, ואילו בפנימיות הענין לא נגע כלל, כיון שהתורה היא בלי גבול. ולכן גם [[משה רבינו]] לומד תורה תמיד, אף שקיבל הכל מפי הקב"ה – כיון שבתורה יש עומק ועומק לפנים מעומק עד אין-סוף. ובידעו זאת, אינו מתנשא בעצמו מצד ידיעת ה[[תורה]], ואדרבה – הוא שפל בעיני עצמו, ויש לו יסורים מהעדר השגתו, ו"לבו דואג בקרבו"{{הערה|חגיגה יג, א., ואז – התורה מתקיימת.}}. | כך גם בענין ה"יסורין" – שהכוונה היא ברוחניות, יסורין מצד העדר ההשגה: עליו לדעת שהתורה היא בלי-גבול, וכל מה שיודע – אינו משיג אלא את חיצוניות הענין, ואילו בפנימיות הענין לא נגע כלל, כיון שהתורה היא בלי גבול. ולכן גם [[משה רבינו]] לומד תורה תמיד, אף שקיבל הכל מפי הקב"ה – כיון שבתורה יש עומק ועומק לפנים מעומק עד אין-סוף. ובידעו זאת, אינו מתנשא בעצמו מצד ידיעת ה[[תורה]], ואדרבה – הוא שפל בעיני עצמו, ויש לו יסורים מהעדר השגתו, ו"לבו דואג בקרבו"{{הערה|חגיגה יג, א., ואז – התורה מתקיימת.}}. | ||