אבימלך (כתר מלכות): הבדלים בין גרסאות בדף

מונחון
אין תקציר עריכה
(מונחון)
שורה 5: שורה 5:
ספירת המלכות היא השורש להתהוות ה[[נברא|נבראים]] - עולמות [[בי"ע]], והיא פועלת שיתהוו בבחינת נבראים נפרדים, כי אין מלך בלא עם - בלא ציבור אנשים שעל אף זרותם למלך (עם) - הם בטלים אליו.
ספירת המלכות היא השורש להתהוות ה[[נברא|נבראים]] - עולמות [[בי"ע]], והיא פועלת שיתהוו בבחינת נבראים נפרדים, כי אין מלך בלא עם - בלא ציבור אנשים שעל אף זרותם למלך (עם) - הם בטלים אליו.


"עם" - מלשון עממות ופירוד מהמלך, שאינם בניו - ומכל מקום בטלים אליו.
"עם" - מלשון {{מונחון|עוממות|מלשון "גחלים עוממות" - שהאש כבר כמעט ואיננה}} ופירוד מהמלך, שאינם בניו - ומכל מקום בטלים אליו.


ובכדי שיהיה כח במדה זו להתפשט בבי"ע, להוותם ולמלוך עליהם, הוא רק על ידי הרצון שיש לו בזה, והוא בחינת "כתר", שהוא ה[[רצון]] וה[[תענוג]] שיש לו מ[[ביטול]] הנבראים אליו, שהוא ענין ההכתרה, שהעם מתמסר ומשתחוה למלך, ובזה גורמים שהמלך  יסכים ויתרצה למלוך עליהם.
ובכדי שיהיה כח במדה זו להתפשט בבי"ע, להוותם ולמלוך עליהם, הוא רק על ידי הרצון שיש לו בזה, והוא בחינת "כתר", שהוא ה[[רצון]] וה[[תענוג]] שיש לו מ[[ביטול]] הנבראים אליו, שהוא ענין ההכתרה, שהעם מתמסר ומשתחוה למלך, ובזה גורמים שהמלך  יסכים ויתרצה למלוך עליהם.


והוא כענין "אמרו לפני [[מלכיות]] כדי שתמליכוני עליכם"!
והוא כענין "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם"!


התעוררות [[רצון]] ה'  להוות ולהשפיע בנבראים ולמלוך עליהם, הוא ע"י עבודת האדם ד[[אתכפיא]] [[סט"א]] , שהאדם כופה את מדותיו הרעות ומגרשן מלבו, ועי"ז מתעורר הקב"ה ברצון לברוא ולהחיות את הנבראים.
התעוררות [[רצון]] ה'  להוות ולהשפיע בנבראים ולמלוך עליהם, הוא ע"י עבודת האדם ד[[אתכפיא]] [[סט"א]] , שהאדם כופה את מדותיו הרעות ומגרשן מלבו, ועי"ז מתעורר הקב"ה ברצון לברוא ולהחיות את הנבראים.
שורה 15: שורה 15:
ורצון זה נקרא בחינת אבימלך.
ורצון זה נקרא בחינת אבימלך.


אמנם על ידי העבודה ד[[אתהפכא]] [[סטרא אחרא]] [[ממרירו למתקא]], באים למעלה יותר, בבחינת "לפני אבימלך".
אמנם על ידי העבודה ד[[אתהפכא]] [[סטרא אחרא]] {{מונחון|ממרירו למתקא|- ממר למתוק, כלומר, ממרות הקליפה למתיקות הקדושה}}, באים למעלה יותר, בבחינת "לפני אבימלך".


ונרמז בתהילים: "[[לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך]]".
ונרמז בתהילים: "[[לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך]]".