14
עריכות
←הקשר עם חב"ד
מענדלה ביטול (שיחה | תרומות) |
מענדלה ביטול (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
המילים הללו הגיעו בזמן הנכון אל חייו, שכן אז החל להרגיש רוויה מעבודתו, מחלוציותו ומבילוייו. הוא הרגיש שהגיע הזמן לנסות אורח חיים שונה. בתחילה ביקר בישיבות שונות, בהן שהה תקופות קצרות, אך לא מצא בהן מרגוע לנפשו והוא חזר אל הטרקטורים והשופלים במחצבות בהן עבד. הכמיהה למשהו אחר, פנימי יותר, הלכה והעצימה, ובאחד הימים כשאביו הודיע לו שקצה נפשו בהתנהגותו ואם לא יבוא איתו לישיבה שבה לומד אחיו (אברהם) אז הסכים ראובן מצד כיבוד אב להתלוות אליו לישיבה. | המילים הללו הגיעו בזמן הנכון אל חייו, שכן אז החל להרגיש רוויה מעבודתו, מחלוציותו ומבילוייו. הוא הרגיש שהגיע הזמן לנסות אורח חיים שונה. בתחילה ביקר בישיבות שונות, בהן שהה תקופות קצרות, אך לא מצא בהן מרגוע לנפשו והוא חזר אל הטרקטורים והשופלים במחצבות בהן עבד. הכמיהה למשהו אחר, פנימי יותר, הלכה והעצימה, ובאחד הימים כשאביו הודיע לו שקצה נפשו בהתנהגותו ואם לא יבוא איתו לישיבה שבה לומד אחיו (אברהם) אז הסכים ראובן מצד כיבוד אב להתלוות אליו לישיבה. | ||
לבסוף נסעו השניים לישיבת [[תומכי תמימים לוד]]. המשפיע הרב [[שלמה חיים קסלמן]] סירב לקבלו, ר' תנחום (אביו של ראובן) בכה והפציר, ור' שלמה חיים לא השיב, רק התבונן בראובן. ראובן חש כי זה רגע המבחן שלו, ולבסוף הבטיח כי יעשה '''כל''' מה שיאמרו לו. הוא התקבל, כשר' שלמה חיים קסלמן]] מחבר אותו עם התמים(אז) כיום המשפיע ר' משה נפרסטק שישמש לו כמעין חונך. | לבסוף נסעו השניים לישיבת [[תומכי תמימים לוד]]. המשפיע הרב [[שלמה חיים קסלמן]] סירב לקבלו, ר' תנחום (אביו של ראובן) בכה והפציר, ור' שלמה חיים לא השיב, רק התבונן בראובן. ראובן חש כי זה רגע המבחן שלו, ולבסוף הבטיח כי יעשה '''כל''' מה שיאמרו לו. הוא התקבל, כשר' [[שלמה חיים קסלמן]] מחבר אותו עם התמים(אז) כיום המשפיע ר' [[משה נפרסטק]] שישמש לו כמעין חונך. | ||
כמו זרם מים שוטף שפרץ סכר, כך הרגיש ראובן באותם ימים. הוא ישב ושקד בהתמדה בלימוד נגלה וחסידות, והתמדתו היתה לשם דבר עד שהמשפיע העיר לו באחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] שלא יקבל גאווה מהשגיו כיון שאין זה אלא ב”[[אתערותא דלעילא]]”. | כמו זרם מים שוטף שפרץ סכר, כך הרגיש ראובן באותם ימים. הוא ישב ושקד בהתמדה בלימוד נגלה וחסידות, והתמדתו היתה לשם דבר עד שהמשפיע העיר לו באחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] שלא יקבל גאווה מהשגיו כיון שאין זה אלא ב”[[אתערותא דלעילא]]”. | ||