מגילת רות: הבדלים בין גרסאות בדף

מגילת רות נקראת על שמה של רות, ולא על שמה של גואלה וייבמה - בועז, למרות שהוא היה אדם חשוב יותר לכאורה, נשיא העם היהודי בעת ההיא. בכך מודגשת חשיבותה הנפלאה של [[אשה]], כאשר היא מנצלת ומתווה את כוחותיה לנאמנות למשפחתה ולעם היהודי, היא בונה בזאת את יסודות הבית היהודי "כ[[רחל]] ולאה", ובכך היא מניחה את היסוד ל[[גאולה]] השלימה{{הערה|1= [[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)]] כרך יז אסרו חג השבועות, ה'תשי"ח [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/17/6299a&search=%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%AA ו'רצט]}}.

נוהגין לקרות מגילת רות ב[[חג השבועות]] שהוא זמן [[מתן תורה]], כדי ללמוד שלא ניתנה תורה אלא על-ידי יסורין ועוני, כמו שהיה לרות כשנתגיירה, ואין מברכין על קריאת מגילה זו{{הערה|כמו שנתבאר בסי' תצ [סעיף יז] - [[שו"ע אדמו"ר הזקן]] תצד, יג.}}. מהטעמים לכך ש"נוהגין לקרות מגילת רות בשבועות" - "לפי ש[[דוד המלך]] מת בעצרת{{הערה|ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד. ועוד.}} ו[[הקב"ה]] ממלא שנותיהם כו'{{הערה|ר"ה יא, א. וש"נ ("הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום כו'".}}, ובודאי בעצרת נולד, ומגילת רות נכתב לייחס דוד"{{הערה|[[תורת מנחם]] – ה – שנת תשי"ב – חלק שני, שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ב. עמ' רנב.}}. אף שאין [[מנהג חב"ד]] לאומרה{{הערת שוליים|1=יש לציין, כי באחד השנים שאל את [[הרבי]] עורך עיתון ה"אמריקן ג'ואיש יירבוק" מר מילטאן הימלפרב, האם נכון ש[[חב"ד]] הפסיקו את המנהג לקרוא מגילת [[שיר השירים]] ב[[חג הפסח]], מגילת רות בחג השבועות ומגילת קהלת ב[[חג הסוכות]], ושואל הטעם. על המילה ש"הפסיקו" כתב הרבי ב[[כתב יד]]: "?! מעולם לא נהגו כן בחב"ד ובעוד כו"כ (הפרטים אצל רבני אנ"ש שי')" - [http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=46987 התפרסם בתשורה מחתונת פרידמן-גרוסבאום] {{אינפו}}}}, הרי זה רק בנוגע לקריאת מגילת רות בגשמיות, אבל בודאי שישנו הענין עצמו כו'{{הערה|תורת מנחם – ה – שנת תשי"ב – חלק שני, שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ב. עמ' רנב.}}.

מובא במדרש רות{{הערה|מדרש זוטא רות בתחלתו. יל"ש רות רמז תקצו. הובא בשו"ע אדה"ז שם.}}: {{ציטוטון|ומה ענין רות אצל עצרת . . ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני}}.

וכן מובן מלשון ה[[משנה]]{{הערה|אבות פ"ד מ"ט.}} "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני". מכך שלא נאמר מה סופו של "המקיים את התורה מעושר"?, משמע שעל-פי רוב אין מציאות כזו, וכלשון המדרש: "לא נתנה תורה אלא על-ידי יסורין ועוני". הגישה ללימוד התורה צריכה להיות מתוך ביטול. צריך לידע שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, ואילו הוא בשכלו – מצד עצמו אין לו שום שייכות לזה. ועד שמצינו אפילו בנוגע למשה רבינו, ש"בתחילה הי' למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה"{{הערה|נדרים לח, א.}}.

כך גם בענין ה"יסורין" – שהכוונה היא ברוחניות, יסורין מצד העדר ההשגה: עליו לדעת שהתורה היא בלי-גבול, וכל מה שיודע – אינו משיג אלא את חיצוניות הענין, ואילו בפנימיות הענין לא נגע כלל, כיון שהתורה היא בלי גבול. ולכן גם [[משה רבינו]] לומד תורה תמיד, אף שקיבל הכל מפי הקב"ה – כיון שבתורה יש עומק ועומק לפנים מעומק עד אין-סוף. ובידעו זאת, אינו מתנשא בעצמו מצד ידיעת ה[[תורה]], ואדרבה – הוא שפל בעיני עצמו, ויש לו יסורים מהעדר השגתו, ו"לבו דואג בקרבו"{{הערה|חגיגה יג, א., ואז – התורה מתקיימת.}}.