אתהפכא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אתהפכא''' - היא [[עבודת השם]] של ה[[צדיק]]ים אשר בעבודתם {{ציטוטון|מהפכין הרע ומעלים אותו ל[[קדושה]]}}. כמו שכתוב: {{ציטוטון|ואהבת את ה' בכל לבבך}}, ודרשו חז"ל: {{ציטוטון|בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע}}.

כי בכוחות ה[[נפש הבהמית]] שני ענינים: א) עצם הכח של הנפש הבהמית, כמו עצם כח התאוה, שהוא כח לאהוב. ב) ה"[[לבושים]]" בהם מלובש ומשוקע הכח של הנפש הבהמית, כמו הדברים השליליים והגסים שמתאוה להם.

*[[צדיק גמור]] - אשר הפך את כל עצם הרע שבנפשו לטוב.

*[[צדיק שאינו גמור]] - אשר הפך את רובו ככולו של  הרע לטוב, אבל מכל מקום לא הפך כולו, וחלק קטן מהרע (הבטל בששים או יותר) עוד קיים בהעלם בנפשו.

גם האדם ה[[בינוני]] שייך לעבודת ה' בדרך "אתהפכא", אף על פי שעצם הרע שבכוחות נפשו הוא בתקפו כתולדתו ולא נדחה ממקומו כלל, ויתכן שאף נתחזק יותר בהמשך הזמן על-ידי השימוש בו, מכל מקום  הוא הופך את לבושי הכוחות של הנפש הבהמית שמ[[קליפת נוגה]] - שהם ה[[מחשבה]] ה[[דיבור]] וה[[מעשה]] - המתהפכים מרע לטוב. וזאת הוא עושה על-ידי שמשליט את המוח על הלב ומגביר את ה[[נפש האלקית]] במחשבה דיבור ומעשה על הנפש הבהמית.

עבודת האתהפכא היא על ידי שהנפש האלקית מתלבשת ומאירה בנפש הבהמית עד כי מלבד ש"ויגרשהו וילך לו" - הרע שבנפש הבהמית, הנה עוד זאת היא גם מהפכת את הרע לטוב. וזאת מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו בבחינת [[אהבה בתענוגים]], הרי זה גורם לגודל שנאתו ל[[סטרא אחרא]], והמיאוס ברע בתכלית.

ולכן, הדבקות המוחלטת בא"ס ב"ה בבחינת אהבה בתענוגים, מביאה לידי ה[[ביטול]] המוחלט של הרע על ידי שמתהפך לטוב. לכך מגיעים לזה בדרכים שונות המבוארים בתורת החסידות.