דוד רסקין: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב דוד רסקין נולד בשנת [[תרפ"ז]] בעיר באברויסק-ביילורוסיה, לאביו החסיד הרב [[יעקב יוסף רסקין|יעקב יוסף]] ואמו מרת דרויזא רסקין. הוא נולד לתוך תקופה של רדיפות ה[[חסידים]] מצד השלטונות הקומוניסטיים, וכל ימי ילדותו היו ימי סבל ותלאה, נדודים ופחדים.

כבן שנתיים היה כאשר נעצר אביו, בחודש [[אלול]] [[תרפ"ט]], על עבודתו בקודש ונידון לשנת מאסר. זמן קצר לאחר השחרור עברה המשפחה לגור ב[[לנינגרד]], שם המשיך אביו בפעילותו למען היהדות ב[[מסירות נפש]].

את ה[[בר מצווה]] שלו חגג ר' דוד בצל [[מלחמת העולם השניה]] שפרצה באותם ימים. בעיצומה של המלחמה, צרו הנאצים על העיר לנינגרד והפגיזו את הגשרים שחצו את הנהרות המקיפים את העיר. כל הגשרים יצאו מכלל שימוש, מלבד גשר אחד ויחיד, דרכו ברח כל מי שיכול היה לברוח. ביום שלישי [[ג' באלול]] [[תש"א]] נכנס שכן לבית משפחת רסקין והודיע בהתרגשות כי הוא קיבל במקום עבודתו כרטיסים לרכבת, אולם מכיוון שבניו לחמו בחזית לנינגרד הוא לא רוצה לעוזבם. ומסר למשפחת רסקין את הכרטיסים!.

לאחר טלטולי דרך קשים, ב[[חול המועד]] [[סוכות]] [[תש"ב]] נעצרה הרכבת באלמא-אטא. כשירדו מהרכבת הופתעו לגלות כי המקום סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא. נאמר להם כי שלטונות העיר שלא רצו שהמוני הפליטים ינהרו אליה העמידו שוטרים מיוחדים בתחנת הרכבת הנמצאת 8 ק"מ מהעיר, ולא נתנו לפליטים לצאת ממנה. בני משפחת רסקין נאלצו להישאר בתחנת הרכבת, ולישון על הרצפה הקרה והרטובה.

כעבור מספר שבועות מצאו דרך כלשהי להיכנס לעיר, ובסופו של דבר הגיעו לאיזור "טאסטאג" הנמצא בקצה העיר. ליד ביתו של איזה [[גוי]] מאנשי המקום נמצא בית ששימש כרפת בהמות, שם התגוררו זמן קצר... לאחר מכן עברו לגור בדירה בעיר, שם פגשו כמה מאנ"ש משפחת וילשנסקי, רבינוביץ ועוד.

באותם ימים ידעו בני משפחת רסקין כי הגאון רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]], נמצא בגלות בצ'אילי שבקזחסטן. ור' יעקב יוסף עשה ככל אשר ביכולתו לשחררו ולהבאתו לאלמא אטא. בשלהי חודש [[ניסן]] [[תש"ד]] הגיע הרב לוי-יצחק, חולה וחלש, לאלמא-אטא. ר' יעקב יוסף ובניו עשו רבות למען רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]] ובראש ובראשונה השיגו לו ול[[הרבנית חנה|רבנית חנה]] דירה, וכך גם דאגו לרופאים מומחים שיטפלו בו. בני משפחת רסקין ובהם ר' דוד, הגיעו תדיר אל הרב והרבנית כדי לסייעם בכל דבר אפשרי.

בשבועות האחרונים לחייו, הבנים לבית רסקין עשו תור ביניהם מי יניח [[תפילין]] עמו, ומי יעמוד לידו להיות לו לעזר בכל אשר יידרש{{הערת שוליים|(כשבחורף [[תש"י]] הגיע ר' דוד ל[[ניו יורק]], וב[[ט"ז במנחם אב|ט"ז מנחם אב]] לקראת יום ההסתלקות של רבי לוי יצחק, ביקש הרבי מר' דוד לרשום את הזכור לו מבעל ההילולא, ובמיוחד אם זכור לו איזה דברי תורה ממנו. הרבי הוסיף וביקש שבביקורו אצל אמו [[הרבנית חנה]] לא ידבר על הימים ההם כדי שלא תיזכר בזה ותצטער. ר' דוד עשה כמצות הרבי, וכתב את מה שהיה בזיכרונו, כולל דברי תורה, ולאחר שהרבי קיבל את הרשימה, נתן לר' דוד ברכת יישר כח וב[[התוועדות]] [[כ' מנחם אב]] דיבר על ענין זה).}}

בתום המלחמה, הצליח ר' דוד ובני משפחתו, לצאת מ[[ברית המועצות]], בבריחה הידועה דרך לבוב, והגיע למחנה העקורים [[פוקינג]], שם למד [[תומכי תמימים פאקינג|בישיבה]]. הוריו וכמה מבני המשפחה עלו ל[[ארץ הקודש]], ואילו ר' דוד נסע מפוקינג ל[[פריז]] ומשם ל[[ניו יורק]].

לניו יורק הגיע ביום חמישי [[ב' בטבת]] [[זאת חנוכה]], [[תש"י]]. בו ביום זכה להיכנס ל'[[יחידות]]' אל [[אדמו"ר הריי"צ]]. עמו נכנס ל'יחידות' הגבאי הרב [[אליהו ייאכיל סימפסון]], אולם בעת ה'יחידות' התרגש ר' דוד ולא הצליח לזכור את דברי הרבי. הוא פנה מיד ל[[הרבי|רמ"ש]] ותינה את צערו. הרבי צלצל תיכף אל הרב סימפסון, אשר השיב כי הרבי התעניין על המשפחה, היכן נמצא אביו ונתן ברכה.

כעבור חודש בלבד, ביקש ר' דוד להיכנס שוב ל'יחידות'. היה זה כאשר ארבעה [[תמימים]] הגיעו מ[[אירופה]], וביקשו להיכנס אל הרבי. ר' דוד ביקש להצטרף אליהם ונענה בחיוב. ל'יחידות' נכנסו ביום ראשון [[ד' בשבט]] [[תש"י]]: ר' דוד ועמו הבחורים שהגיעו מאירופה: ר' [[יצחק שלמה פבזנר]], ר' [[שלום מרוזוב]], ר' [[דובער יוניק]] ור' [[גדליה קארף]].   

ב'יחידות' שאל הרבי את [[תמים|התמימים]], כיצד הם מרגישים ואחר כך עבר להתעניין בסדרי הלימוד. הבחורים ענו שהם לומדים כמו ב[[תומכי תמימים ברינואה|פריז]], והמזכיר הסביר שב[[פריז]] לומדים שעה וחצי [[חסידות]] בבוקר לפני ה[[תפילה]], לאחר מכן חושבים חסידות, ואחר כך [[עבודת התפילה|מתפללים באריכות]]{{הערת שוליים|סוגיית לימוד ה[[חסידות]] לפני התפילה היתה נתונה בוויכוח בין הבחורים שהגיעו זה עתה מ[[צרפת]] לבין הנהלת הישיבה. שכן עד אז למדו [[תומכי תמימים המרכזית 770|בישיבה בחצר הרבי]] רק שעה חסידות לפני התפילה, ואילו הבחורים שהגיעו מצרפת ביקשו ללמוד לפי הסדר הנהוג בפריז, דהיינו שעה וחצי. מנגד, מגידי השיעורים בנגלה, אשר הדבר פגע בשיעורים שלהם, עשו רעש ולא הסכימו עם השינויים. לאור דברי הרבי הריי"צ ב'יחידות', הביע הרבי את דעתו שאכן צריכים להמשיך כפי שנהגו עד עתה בפריז.}}. אמר הרבי: "לערנען דארף מען, דאוונען מוז מען, אבער לערנען דארף מען אויך. מזמן לזמן וועט יעדערער אריינגיין באזונדער וועלן מיר ריידן" [= ללמוד צריך, להתפלל חייבים, אבל ללמוד גם צריך. מזמן לזמן כל אחד יכנס לבדו ואז נדבר].

בהמשך לכך הורה הרבי להכין '[[הנחה]]' מהיחידות, ואמר שאם תהיה הזדמנות ושעת הכושר ישתדל להכניס אל אדמו"ר הריי"צ את ה'הנחה' כדי שיגיה זאת. ר' דוד רסקין הכין 'הנחה' ונתנה לרבי, אולם לאחר ימים ספורים, בשבת [[י' בשבט]] הסתלק אדמו"ר הריי"צ. לאחר זמן אמר הרבי שאדמו"ר הריי"צ לא הספיק להגיה את ההנחה.

==מקושר לרבי==

ר' דוד היה בין התמימים שנבחרו ללמוד בכל יום בחדרו של הרבי הריי"צ, וכך זכה לראות מהנהגותיו בקודש של [[הרבי מלך המשיח]] באותם ימים. הוא סיפר לחבריו התמימים כי פעמים רבות נוהג הרבי להיכנס לחדר הק', לעמוד ליד השולחן הק' של הרבי הריי"צ (עליו דלקו נרות במשך כל היום), ולקרוא שם [[פדיון נפש|פני"ם]]. ולפעמים נהג הרבי לאחר סיום הקריאה להניח את הפני"ם מתחת ללוח הכתיבה המונח על השולחן הק׳ ולהשאירם שם, ולאחרי כמה שעות חזר ונטלם עמו.

בתקופה ההיא סירב הרבי לקבל חסידים ל'יחידות', אולם היו יחידים שזכו לכך. אחד מהם היה ר' דוד, שנכנס אל הרבי ואמר שבהתאם לדברי הרבי הריי"צ ביחידות האחרונה שלהם ב[[ד' בשבט]] [[תש"י]] "שמזמן לזמן יכנס כל אחד מהם בפרטיות ונדבר" – מבקש הוא שהרבי יקבלו ל"יחידות", ואכן הרבי נענה בחיוב לבקשתו וענה לו על שאלותיו.

באותם ימים קיבל ר' דוד את המינוי להיות ה"בעל-קורא" במניין של הרבי בימי [[שני]] ו[[חמישי]]. באחד הימים לא היה בעל-קורא, והרבי פנה אל ר' דוד וביקשו ל[[קריאת התורה|קרוא בתורה]], באומרו: אתה הרי יודע לקרוא!

מאז ואילך היה ר' דוד הבעל-קורא הקבוע במניין הרבי בימות החול. מכיוון שבימים ההם טרם הסכים הרבי לקבל את עול הנשיאות, נהג ר' דוד שכאשר קרא לרבי לעלות לתורה היה פותח בקול רם "יעמוד" ואומר (כמעט) בלחש "אדונינו מורינו ורבינו" ומסיים בקול רם "בהרב ר' לוי יצחק". כך נהג במשך כל הקיץ עד ליום [[שמחת תורה]] [[תשי"א]], אז קרא אחד מזקני החסידים את ה"מרשות" ל[[חתן בראשית]], וכאשר הגיע לתיבות "ועתה קום", פרץ בבכי והכריז בקול רם "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב..." ואמר את שמו של הרבי.  

בהיותו ביחידות לקראת [[חתונה|חתונתו]], אמר לו הרבי בין השאר שבשעת ה[[חופה]] עליו לזכור את הרבי. כאשר שאל את הרבי בנוגע לכיתוב של ההזמנה, ענהו הרבי "בלשון הרב". על פי השמועה, הזמנתו של ר' דוד הייתה ההזמנה הראשונה שנכתבה בנוסח ההזמנה ל[[מנחם מנדל שניאורסון (אדמו"ר שליט"א)#נישואיו|חתונת הרבי]] בשנת [[תרפ"ט]].

בשנת [[תשי"ד]] הצטרף ר' דוד לצוות ה[[ישיבה]], כמגיד שיעור בסניף הישיבה בבעדפורד. כעבור כמה שנים צורף ל[[תומכי תמימים המרכזית 770|הנהלת הישיבה]].

בינו לבין [[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] הרב [[מרדכי מענטליק]] שררו קשרי ידידות גדולים מאוד. הם היו 'באותו ראש' ובאותה הדעה. בכל אסיפת הנהלה, כאשר ר' דוד היה אומר משהו, מיד הרב מענטליק הסכים והשתדל שדבריו יתקבלו. וכך להיפך. ר' דוד השתדל בכל מאודו ממש שלא ייכנס שום דבר וענין הנודף ממנו ריח של [[מחלוקת]] ופירוד הלבבות אל תוך שטחי הישיבה – הן בין הנהלת הישיבה, והן בין הבחורים.

ברבות השנים מונה לתפקידים מרכזיים בניהול הפעילות החב"דית, אולם למרות עיסוקיו המרובים, הייתה לו אכפתיות גדולה מאוד לשמירת הסדרים של הבחורים. מידי יומיים-שלוש, היה ניגש למשגיח, הרב [[יקותיאל ראפ]], ומבקש את כל הרשימות של הסדרים. לאחר מכן היה קורא לבחורים באופן אישי ומעמיד אותם על מקומם בתקיפות הנדרשת.

הוא היה אומר שאסור לזרוק בחור מ'[[תומכי תמימים]]', מכיוון שזה עלול לרחק אותו לנצח ר"ל.

אחרי הרצח של ר' [[דוד אוקינוב]] הי"ד ב[[קראון הייטס]], הגיע [[מאיר כהנא]] מ'כך' לשכונה, וקיים אסיפה לעודד נשיאת נשק על ידי [[יהודים]]. הרבי קרא לר' דוד וביקשו להביא רשימה של כל מי שהלך לאסיפה. מכיוון שר' דוד שיער שיהיו בחורים שיבקשו להשתתף באסיפה, ולאידך לא רצה שיתעוררו עליהם קפידות – חמל עליהם ר' דוד וביקש מאחיינו לרוץ למקום האסיפה ולהתריע בפני הבחורים שנמצאים שם שר' דוד מתכוון לערוך רישום של כל מי שיהיה נוכח באסיפה.

למרות שבראשות הישיבה עמד הרב מענטליק, ראה הרבי בר' דוד את נציגה של הישיבה לכל העניינים. גם כאשר הייתה לרבי תרעומת כלשהי על המצב בישיבה היה ר' דוד הכתובת הראשונית, וידע לתקן את המעוות באופן מיידי.

בחודש [[ניסן]] [[תשט"ו]] ייסד הרבי את [[צעירי אגודת חב"ד המרכזית|צעירי אגודת חב"ד בניו-יורק]], בהמשך התמנה הרב דוד רסקין להיות היושב-ראש. בתפקידו זה פעל ר' דוד רבות ל[[הפצת המעיינות|הפצת מעיינות]] החסידות בכלל, ותורתו והוראותיו של הרבי בפרט.

כאשר הורה הרבי בהתוועדות הוראות חדשות לחסידים, היה ר' דוד מתקשר ל[[שלוחים]] ברחבי תבל לעדכנם בהוראות החדשות של הרבי. בחיות חסידית מיוחדת היה מעורר אותם, ומעביר להם את הוראותיו של הרבי לעשות "[[שטורעם]]" בעניין כזה או אחר. גם ל[[אנ"ש]] ב[[ארץ הקודש]] היה מעביר את ההוראות ה'טריות' מ[[התוועדות]], כאשר היה מתקשר לר' [[אפרים וולף]] ומבקשו להעביר הלאה את הוראות הרבי.

בקיץ [[תשל"ג]] נסע ר' דוד ל[[ארץ הקודש]] לצורך עניין משפחתי. כאשר הודיע על כך לרבי, מינף הרבי את נסיעתו לחיזוק ה[[חינוך]] היהודי בארץ הקודש. בשבת שקודם נסיעתו העניק לו הרבי בקבוק [[משקה]] והורה לו לערוך "[[שטורעם]]" בארץ ישראל. ב[[מוצאי שבת]] שאל ר' דוד את הרבי באיזה תחומים עליו לעורר '[[שטורעם]]' מיוחד, והזכיר גם את עניין "[[מיהו יהודי]]" שהרבי עורר אודותיו בשנים ההן.

בשנת [[תשל"ז]] החל הרבי לעשות '[[שטורעם]]' גדול בנושא [[משפיע|משפיעים]] ותפקידם. הרבי דיבר על החובה שבכל קהילה יהיו משפיעים. ר' דוד התגייס לעניין ויחד עם ר' [[פרץ פייגינסון]] ערך אסיפות עם המשפיעים בהם עורר אודות תפקידם של המשפיעים.

בדוחות שכתב לרבי הוא מעדכן בין השאר כי המשפיעים עוררו את אנ"ש לדאוג לכך שבכל [[שמחה]] של אנ"ש ידאג בעל השמחה שיהיה מי שיחזור על שיחותיו של הרבי בענייני דיומא. כמו כן עוררו המשפיעים אודות קביעות עתים לתורה וחיזוק [[פורטל:מבצעי המצוות|מבצעי הקודש של הרבי]]. ועוד עניינים הדרושים תיקון והתעוררות.

נפטר ביום שלישי [[ז' באייר]] שנת [[תשע"א]], והוא בן 84, לאחר שנים של מחלה. בהלויה שהתקיים בבוקר [[יום רביעי]] שלמחרת הגיעו רבים מתושבי השכונה, לצד כל תלמידי ישיבת תות"ל המרכזית. ההלוויה יצאה מבית הלוויות שומרי הדת ב[[בארא פארק]], ולאחר מכן עברה ליד בית חיינו - [[770]].