סדר ניגונים: הבדלים בין גרסאות בדף

“גם את השבת קדש בצאתו לוו בנגונים יפים ונלבבים, כי כך הי’ המנהג בליובאוויטש. בבית הכנסת בהאולם הקטן היו מתקבצים קבוצת מנגנים אחרי תפלת המנחה של שבת לעת ערב והיו מנגנים נגונים לבביים שונים עד שעה מאוחרת בלילה. כולם הרגישו אז, כי עת רצון היא “שעת רעוא דכל רעוין”, כולם הרגישו איך קדושת השבת חופפת עליהם, געגועים נפשיים היו מתעוררים אז לבורא העולמים, הנפש היתה מתרפקת על דודה, כאשר כבר נטו צללי ערב, כאשר כבר הי’ מחשיך ובא, אשר בחול אין אתה סובל את החושך ובכל כחך אתה משתדל לגרש את החשך, לא כן הי’ בליוברוויטש בשבת קדש לעת ערב, בעת השתפכות נפשות המנגנים, אשר גם נפשות השומעים היו אז נמשכות ומשתפכות עמהם.  

או בשעה ההיא כאשר [המשפיע ר’] שילם הי’ חוזר את המאמר של הרבי, כאשר כבר ידע אותו בבהירות ובברירות יתירה, ובהברתו הטובה עליו, הי’ חוזרו בהטעמה מיוחדת - אז החשך לא החשיך לנו, אז נתקיים בנו הכתוב: כי אשב בחשך אור לי. אדרבה דוקא ברגעים ההם היינו מרגישים בהרגשה יתירה, איך קדושת השבת חופפת עלינו ממש מעין עולם הבא, יושבים ומתענגים, יושבים ונהנים מזיו הקדושה. קשה הדבר לתאר זאת לפני מי שלא הי’ מעולם בליובאוויטש באלה הימים, בזמן כאשר זרחה השמש, כאשר האירה החמה בתקפה בגבורתה, בחיי אדוננו ומורנו הגדול הוד קדושת הרש”ב זצוקללה”ה זי”ע.  

כאשר עולה על זכרוני הימים ההם, כאשר מצייר אני לי את ההרגש שהרגשנו אז בקדושת השבת, אז אני אומר: “מי יתנני כימי קדם”, כי לא היו ימים שרויים בטובה, בעונג נפשי ובקדושה, יותר מאותם הימים. ולכן אז כל אחד מאתנו ברגעי יציאת השבת, חפצה וחשקה נפשו, שהחשך הזה שהוא אור לנו, ימשך וימשך.  

אמנם בליובאוויטש היו מאחרים מאד ביציאת השבת אך ורק כאשר הדליקו את הנר, אז הרגישו בליובאוויטש ביותר את קדושת השבת המסתלקת והולכת ממך, כמו שנאמר: “שבת וינפש - כיון ששבת, וי אבדה נפש (ביצה טז.) אוי על הנפש שהלכה לה (רש”י)“.  

“התמימים בני הישיבה ועמהם החסידים יודעים פרק בשיר וזמרה התחילו לנגן ניגונים חב”דיים בתנועות ערבות ומתוקות המושכות את הנפש והמרננות את הלב. ככה שרו וזמרו ניגון אחר ניגון בהתלהבות והתרגשות הנפש שעה ארוכה. רואה אתה, כי בשירם ובזמרם עולים ומגיעים לידי מצב הנפש מעולה ומיוחד.  

הניגונים החב”דיים מיוחדים במינם ויש להם סגולה פרטית. הניגונים החב”דיים מלאים וספוגים ברגש חסידותי, הניגונים האלו מזכירים ומעוררים זכרונות ימי קדם מחיי החסידים הראשונים ששפכו נפשם בתפלה באריכות בתנועת הניגונים האלו. כל ניגון וכל תנועה זוהי נשמה וחיים של “עובד” ידוע, אשר שלב בתנועות הללו כל מהלך נפשו ורגשי לבבו בעבודת הד’, וכשמנגנים הניגונים האלה במתינות ובדבקות פועלים הם גם עכשיו התרוממות ועליית הנפש ונעשים על ידם לכלים מזוככים יותר לקבלת תורת מורם ורבם”.