|
|
| שורה 3: |
שורה 3: |
|
| |
|
| מסכת זו נחשבת מהחשובות שבש"ס על פי דברי [[דוד המלך]] ב[[מדרש]], שביקש שקריאת [[תהלים]] תחשב כלימוד נגעים ואהלות. | | מסכת זו נחשבת מהחשובות שבש"ס על פי דברי [[דוד המלך]] ב[[מדרש]], שביקש שקריאת [[תהלים]] תחשב כלימוד נגעים ואהלות. |
| ==טומאת מת==
| | על מסכת זו ישנם מספר שיחות של הרבי. |
| כאשר אדם או [[כלי|כלים]] נוגע במת, הוא מקבל [[טומאה]], ואף מעביר את הטומאה הלאה בנוגע בו עצמו, אם כי שונים דיניהם זה מזה. בעוד שהאדם הנוגע במת טמא טומאה חמורה של שבעה ימים, האדם שנגע בו טמא טומאה קלה הנקראת "וולד הטומאה", והיא תקפה רק עד לערבו של אותו יום, אך הנוגע באדם זה השני אינו טמא כלל. אך הכלים שנוגעים במת או בטמא מת, מקבלים את דינם של המת עצמו, ולכן בכוחם להעביר את הטומאה בשלושה דרגות שונות שלכן הם נקראים בשם "אבי אבות הטומאה", ודינם הוא שהכלים שנגעו באותם כלים טמאים בדרגה של "אב הטומאה", והכלים שנגעו באותם כלים שהם אב הטומאה, נעשים ראשון לטומאה.
| |
|
| |
|
| למרות שחומרתם של הכלים היא באופן כללי יותר מהאדם, שכן ביכולתם להעביר את הטומאה בשלושה דרגות שונות, הרי שישנה קולא לכלים שאין לאדם, והיא שכלי הנוגע בכלי לעולם לא יטמא באותה חומרה שהכלי הראשון טמא, והוא יהיה טמא בדרגה פחותה יותר, אך האדם לעומת זאת, שנגע בדבר טמא, טומאתו היא באותה דרגה של הדבר הטמא עצמו, ואין טומאתו יורדת בדרגה{{הערה|פרק א' משנה א' ור"ש שם.}}.
| | אחת מהם, עוסקת בדין צמיד פתיל, שהיא, שכאשר יש כלי באוהל המת, אם הוא סגור היטב בדבר המתמרח על פיו הסותם אותו לחלוטין, מציל הכלי על כמה שבתוכו. הרבי, בשיחה, עוסק בדברי הרמב"ם בדינים אלו, ומבאר אותם על פי תורת החסידות{{הערה|1='''פ"ה מ"ב.''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15838&st=&pgnum=83&hilite= לקוטי שיחות עמ' 72 (עמ' 83)]}}. |
| | | ===ביאורים נוספים === |
| למרות שכדי לטמא יש צורך בשיעור מסוים של בשר או עצמות, האוהל מצרף שני חלקים של כזית בשר או עצמות ומחשיב אותם לשיעור שלם המטמא. גם אם השייכות לשני חצאי הכזית נעשית על ידי שתי צורות של שייכות האחת פיזית והאחת על ידי האוהל, כגון כאשר הוא נוגע בחצי כזית בשר ומאהיל בעצמו על חצי אחר, או שחצי מהכזית מאהיל עליו, גם אז מצטרפים שני החצאים זה לזה. עם זאת, נגיעה פיזית אינה מצטרפת עם אדם הנמצא באוהל יחד עם חצי כזית אחר{{הערה|לדעת [[תנא קמא]], אך [[רבי מאיר]] חולק וסובר שלדעת חכמים הדבר טמא.}}, ומכאן יש מוכיחים שגם בטומאת אוהל עצמה קיימת חילוק בין המאהיל עצמו לבין הנמצא באוהל.
| |
| ==טומאת אוהל==
| |
| כאשר מת מונח באוהל, כל שנמצא באוהל הוא טמא. הדבר אמור לא דווקא כאשר המת עצמו נמצא באוהל, אלא גם כאשר כזית בשר מהמת, או אבר שיש עליו בשר באופן רגיל, נמצא באוהל, או מטמא את כל שנמצא באוהל. דין זה תקף גם אם איברי המת הם ללא בשר, אך הם בכמות חשובה של [[רובע]], או שהם בכמות של רוב העצמות במספריהם, או לחילופין רוב גוף האדם{{הערה|פרק ב' משנה א'.}}.
| |
| | |
| טומאת אוהל מוסברת על ידי ה[[ראשונים]] בכך שהאוהל מצרף את כל אשר נמצא בו ומשייך אותם זה לזה מכיון שהוא מעניק לשניהם כוח משותף השייך לשניהם - ששניהם מוגנים על ידי אותו אוהל, ולכן הנמצא באוהל כנוגע במת עצמו{{הערה|ר"ש פרק א' משנה ג'.}}.
| |
| | |
| ===ביאורי הרבי===
| |
| | |
| *'''פ"ה מ"ב.''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15838&st=&pgnum=83&hilite= לקוטי שיחות עמ' 72 (עמ' 83)]
| |
|
| |
|
| *'''תוספתא פט"ו ה"ח.''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15838&st=&pgnum=83&hilite= לקוטי שיחות עמ' 72 (עמ' 83)] | | *'''תוספתא פט"ו ה"ח.''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15838&st=&pgnum=83&hilite= לקוטי שיחות עמ' 72 (עמ' 83)] |