אבא יסד ברתא

"אַבָּא יָסַד בְּרַתָּא" (תרגום מילולי: אַבָּא יָסַד הַבַּת). הוא מאמר הזוהר בפרשת פנחס (דף רנו, עמוד ב), המפרש את הכתוב (משלי ג, יט) "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ" - "בְּאַבָּא יָסַד בְּרַתָּא".

על מאמר זה מבוססים יסודות רבים בתורת החסידות. משמעות מאמר זה, ש"אבא" - בחינת חכמה של עולם האצילות, הוא היסוד והשורש של "בְּרַתָּא" - (הבת של האב) היא בחינת ספירת המלכות. קשר זה בנוי על כך כי "נעוץ תחילתן בסופן", שיש קשר בין הספירה הראשונה לבין הספירה האחרונה.

ספירת החכמה היא בבחינת יראה עילאה ביחס לספירת המלכות שהיא בבחינת יראה תתאה.

ביאור

הכוונה היא לבחינת פנימיות החכמה הנקרא "קדמות השכל", שהיא למעלה מחיצוניות החכמה - חלק החכמה השייך לשכל הבינה - בדרגה זו מושרשת המלכות.

אף שהמלכות היא הספירה התחתונה מכל העשר ספירות, והיא בחינה מצומצמת מאוד לעומת הספירות, בשונה מכל הספירות בהן קיימת מהות, לספירת המלכות - "דלית לה מגרמא כלום" (אין לה משל עצמה כלום), וכל ענינה הוא לגלות את הספירות העליונות בבריאה, עם זאת - שרשה גבוה מהספירות, והוא בקדמות השכל - פנימיות החכמה.

המשל לכך הוא מהתהוות מבטא האותיות על ידי חמש מוצאות הפה - אהח"ע מהגרון, גיכ"ק מהחיך, דטלנ"ת מהלשון, זסשר"ץ מהשניים, בומ"ף מהשפתיים.

השינוי במבטא האותיות (העיצורים) שנוצר על ידי השינויים הנעשים במוצאות הפה, לא נוצר מהשכל וההכרה של האדם, הם אינם "מורים" למוצאות הפה להתנועע בתנועה מסויימת כדי לפלוט ולבטא עיצור זה או אחר, מקור השינוי היוצר את האותיות הוא ברצון הנפש שלמעלה מהשכל - קדמות השכל - ממנו ינועו המוצאות ויווצרו אותיות.

כך גם בנמשל, ספירת המלכות (ברתא) נקראת בזוהר הקדוש בשם "פה", ממנה יוצאים ונמשכים "כב אותיות", שהן אורות אלוקים אשר מצירופיהם נבראים (כל) העולמות.

על זה נסוב המאמר: "אבא יסד ברתא" - יסוד ושורש האותיות של ספירת המלכות הוא מ"אבא" - פנימיות חכמה - קדמות השכל, (שהוא) מדריגת ה "רצון" שלמעלה מהשכל.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")