אני (אדם)

הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

המושג אני במבט החסידות, הוא היסוד והשורש לרבים מן המידות הרעות שבעולם, לדוגמה גאווה: מדוע אני מתגאה? כיוון שאני הרי משהו, וכיוון שאני הוא משהו, הרי אני גם כועס אם פגעו בכבודי.

האני הוא החשוב לאדם יותר מכל, נניח, אם לחברו כואב הראש ולו כואב הרגל, הרי שכאב הרגל מציק לו יותר מכאב הראש, כי כאב הרגל הינו כאב הרגל שלו וכאב הראש הוא של חברו.

שבירת האני

ונשאלת השאלה כיצד אפשר לשבור את האני? הרי ה"אני" הוא עצם (של הנפש הבהמית), ועצם הרי אי אפשר לשבור?

התשובה היא, שכאשר משליטים את ה"עצם" השני, העצם הרוחני- העצם של הנפש אלוקית על הבהמית, אזי העצם הבהמי נשבר ומה ששולט הוא העצם הרוחני.

וכיצד מגלים עצם זה? על ידי לימוד פנימיות התורה, מגלים את העצם הזה.

מסופר כי אחד מתלמידי המגיד ממזריטש השתוקק לקבל חיזוק מרבו, ונסע אל ביתו של המגיד. כאשר הגיע לביתו של המגיד ודפק על הדלת שאל המגיד: מי הוא שם? ענה התלמיד: אני. שאל המגיד: מי הוא זה שיכול לומר על עצמו "אני", אם לא הקב"ה עליו נאמר "כי אני אני הוא, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים"? כאשר שמע זאת התלמיד, הוא לא נצרך אף להכנס לבית המגיד, מכיון שבאמירה זו מילא את מבוקשו, ועזב את המקום.

ראו גם