יצחק שאול מקלימוביץ'

מהחסידים הראשונים בעיר קלימאוויטש, וממפיצי תורת החסידות בעירו.

ארבעה ימים לפני פטירתו ביום כ"א טבת שהיה ביום שלישי בשבוע היה חולה וחלוש, נכדו ר' בער דער מלמד בא להודיע שאינו מרגיש בטוב, נתקבצו אליו אנשים וישבו אצלו, והתפלל בהתלהבות גדולה, והמתקבצים ישבו אצלו כמה שעות עד יום המחרת לפנות ערב, ואז נפל בחלשות ואח"כ כשהיה כבר אור ליום החמישי כ"ג טבת נתעורר ואמר שרוצה להתפלל כי למחר ב'יום-טוב' ביום כ"ד טבת -ההילולא של האדמוה"ז- רוצה הוא כבר להיות בביתו, כל השומעים כולם נתייראו, אך אמרו לו שעדיין לפני חצות הלילה, ענה שאם כן יגיד קרי"ש שעל המיטה, וישן קצת, ונתעורר לפנות בוקר ומיד התחיל להתפלל, וכמה פעמים הפסיק באמצע תפילתו מחמת החולשה, וכשבאו אליו החברים היה כבר אחר התפילה.

אחרי התפילה אמר לר' יוסף שלום מקלימאוויטש שיקרא את ר' שאול לייב מקלימאוויטש ולעוד חסידים, וכיבד את ר' גרשון בער מפאהאר שהיה אז עדיין בקלימאוויטש שיגיד את הדרוש האחרון ששמע בליובאוויטש, כי הוא רוצה כבר ליפרד כי מחר הוא נוסע לביתו, הנוכחים לא הבינו מה הוא רוצה לומר בזה, אך החסיד הישיש ר' שאול לייב שהבין אזר עוז ושאל אותו האם רוצה לחזור לפני יו"ט, ענה וודאי אך ברצונו קודם להתפלל מנחה ואח"כ יחזור, ואז חזר על מאמר ששמע לפני 75 שנה מהאדמוה"ז על המאמר של לעולם יהא זהיר בתפילת המנחה, וביקש מהנוכחים שישתדלו שהיות והוא כבר יסתלק היום, יראו מיד לקברו בכדי שיוכל להספיק לטבול בנהר דינור לפני היומא דהילולא של האדמוה"ז, ולהגיע למעלה לפני השמחה.

ומיד אח"כ כשעוד היום גדול מיד בתחילת זמן מנחה גדולה התפללו מנחה, ובסוף התפילה בסוף עלינו שמעו אותו אומר "שמע ישראל" וכשנהרה שפוכה על פניו נסתלק לבית עולמו.