פינחס

הנביא האלוקי פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן זכה למדרגותיו הרמות בזכות ייחוסו הרם, ולאו דווקא מאהרן. בגמרא [[[בבא בתרא]] דף קט] נאמר: אהרן שנשא את בת עמינדב [שהיה צדיק] יצא ממנו פינחס.

כשאמרו חזל [ילקוט שמעוני תורה תשעא] 'פינחס זה אליהו', לא התכוונו שזה אותו אדם ממש, אלא שאליהו היה גלגול של פינחס לגמרי, ללא שום התערבות ניצוץ מנשמה אחרת [מפי הגאון הגדול רבי בן-ציון מוצפי שליטא].

חבירו של כלב בן יפונה ואף הלך עמו כדי ללכוד את העיר מכבר [יעזר] ואת העיירות שבחסותה [במדבר כא, לב].

פינחס שימש ככהן גדול ביום הכיפורים מתי שאביו אלעזר וסבו אהרן לא יכלו לעשות זאת [אבות דרבי נתן פרק יב, ה'].

היה לו ידע בקבלה. הוא שגזר על 'סתם יינם של נכרים' שאסור [פרקי דרבי אליעזר פרק מז].

מלבד הריגול על יעזר, הלך לרגל יחד עם חבירו כלב את ירחו, ושם נתחבאו בבית רחב שהתגיירה לאחר מכן והפכה לאשתו של יהושע בן נון [במדבר רבה פרשה טז, א'].

במעשה יפתח הגלעדי לא רצה ללכת להתיר לו את נדרו, מפני שאמר 'הוא צריך לי ואני אלך אצלו?!', ונענש על כך שניטלה ממנו רוח הקודש למשת תקופה ארוכה [ על פי בראשית רבה פרשה ס', ג'].

הוא שכתב את הפסוקים האחרונים ספר יהושע [[[בבא בתרא]] דף טו].

על פי המסורת מזה אלפי שנים, נקבר פינחס ביחד עם אביו אלעזר בעוותרא שבשומרון, ועל שניהם נבנתה מצבה אחת גדולה בת מאות שנים, שנשתמרה עד היום.

הריגת זמרי

נקודת המפנה בחייו, בה השיג את כל מדרגותיו, היתה בסיפור הקנאות הידוע לכולנו כ'נעשה זמרי' - בו פינחס קינא לה', והרג את זמרי שהעיז לעשות עבירות חמורות בפרהסיא, ולעודד את העם לעשות זאת. במעשהו זה עצר את המגיפה שכילתה כעשרים וארבעה אלף מישראל.

לגבי זה אמרו חזל [[[זבחים]] דף קא]: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, ועשה שלום בין השבטים.

מלחמת מדין

פינחס הוא גם זה שהצליח להרוג במלחמה נגד מדין, את בלעם הרשע. חזל מגלים לנו שהוא לא סתם יצא למלחמה: לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו [[[יוסף הצדיק]]] שנאמר 'והמדינים מכרו אותו אל מצרים' [בראשית לז, לו] [[[סוטה]] דף מג].