מסכת מנחות
במסכת מנחות יש 13 פרקים, ו108.5 דפים.
המסכת עוסקת בדיני קרבנות מנחה. מלבד זאת, מבוארין במסכת כל דיני הציצית, תפילין, וספר תורה.
מצוות מילה
במסכת[1] מובא כי דוד המלך, כאשר הוא נכנס לבית המרחץ ושהה ללא מצוות, הוא התאונן על כך. אך כאשר נזכר בברית מילה שבבשרו, נתיישבה דעתו.
מכאן מוכיח הרבי, כי מלבד מעשה המילה, המילה היא גם כן מצווה תמידית ומתמשכת, שהיא - להיות מהול, ולכן אדם מהול הוא בקיום מצווה תמידי, ולכן נתיישבה דעתו של דוד המלך.[2]
ביאורי הרבי
- כט ב. ולא היה יודע מה הן אומרים. לקוטי שיחות ח"ו שמות עמ' 255 (עמ' 165)
- ל ב. כתבו, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני. לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 17 (עמ' 32)
- לו ב. ק"ו מציץ. לקוטי שיחות חי"ד עמ' 151 (163)
- מג ב. כיון שנזכר במילה שבשרו נתיישבה דעתו. לקוטי שיחות ח"א עמ' 46 (עמ' 59)
- סח ב. העומר היה מתיר במדינה. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 134 (עמ' 147)
- פה ב. שניה לה רגב בעבר הירדן. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 20 (עמ' 36)
- צ ב. אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 117 (עמ' 108)
- צט ב. כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 24 (עמ' 36)
- קד ב. פירשתי מנה של עשרונים ואיני יודע כמה פירשתי. התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 200 (עמ' 207)
- קז ב. גדול והביא קטן לא יצא. התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 199 (עמ' 207)
- סיום המסכת. לקוטי שיחות חלק י"ב.
הערות שוליים
- ↑ מג, ב.
- ↑ לקוטי שיחות ח"א עמ' 46 (עמ' 59).