רבי עקיבא היה תלמידם של רבי אליעזר ורבי יהושע. ידוע בכך שהתחיל ללמוד בגיל ארבעים, בעצתו של רעייתו רחל בתו של העשיר הגומל חסדים כלבא שבוע, שנקרא כך על שם שכל מי שנכנס לביתו ככלב היה יוצא כשהוא שבע.

ציונו של רבי עקיבא

תלמידו המובהק היה רבי שמעון בר יוחאי.

בהזדמנות, אמר אדמו"ר הרש"ב[1]: לרבי עקיבא היה חוש בעבודה, הוא עשה מעשירותו של רבי טרפון "טאלק".[2]

כתוב אודות רבי עקיבא שכשהשיג סודות התורה בשיר השירים זלגו עיניו דמעות, והיא המעלה האמורה לעתיד לבא "בבכי יבואו", שהיא מדרגה גדולה, המרומזת בפסוק "והנה נער בוכה ותחמול עליו". והוא בחי' יום הכיפורים, כמו שאמר האר"י שמי שאינו בוכה בר"ה ויוהכ"פ אין נשמתו שלימה ואין בכיה זו באה מצד מרה שחורה[3].

מבואר בזוהר דאתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא, שיש בכל דור נשמות גבוהות מבחינת משה והוא מבחינת פנימיות אור החכמה כמו נשמת רבי עקיבא ורשב"י וכיוצא, וכן בכל דור ודור יש נשמות וניצוצות שמלובשים בגופים מבחינת משה[4].

הערות שוליים

  1. מפי אדמו"ר מוהריי"צ, ספר השיחות תש"ט, שיחות חג הפסח עמ' 317.
  2. ראה ויקרא רבה פל"ד, טז. כלה פ"א. כלה רבתי פ"ב.
  3. אדמו"ר הזקן ליקוטי תורה פרשת כי תצא עמ' לז ד.
  4. אדמו"ר הזקן מאמרי אדה"ז תקס"ו ח"א, ביאור שני לדרוש ע"פ יונתי בחגוי הסלע עמ' שנד.