מסכת אבות

מסכת אבות' היא מסכת בסדר נזיקין הכוללת "מילי דחסידותא" - דברי מוסר.

חסידי חב"ד נוהגים לומר פרקי אבות בשבתות הקיץ, פרק לשבת.

בשבתות הקיץ הי' מבאר אדמו"ר שליט"א בכל שבת משנה מן הפרק, ביאורים אלו נלקטו מאוחר יותר לספר ביאורים לפרקי אבות.

ביאורים במסכת

נידוי

במסכת זו, פ"ו מ"ב מובאים דבריו של רבי יהושע בן לוי כי כל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף.

הרבי מקשה ^[1] כי במסכת סנהדרין^[2] מוזכרת האמירה של רבי נהוראי על מי שאינו עוסק בתורה - כי דבר ה' בזה, הכרת תכרת" - עונש חמור ביותר, ולעומת זאת כאן מובאת ההגדרה על ידי רבי יהושע בן לוי "נקרא נזוף", וקשה מדוע לא הזכיר את העונש החמור יותר - "הכרת תכרת".

הרבי מבאר כי חלוקים שני המאמרים זה מזה. בעוד שבסנהדרין מדברת הגמרא על מי שמבטל תורה ואינו לומד כלל, מדברת המשנה באבות על מי שאינו "עוסק בתורה", הכוונה ל"עסק", אותה מגדירה הגמרא בבא מציעא ^[3] למי שנותן ונושא על מנת להרויח חלק נוסף, ומי שאינו עוסק להכני את התורה בעניני העולם ולהשליטה על העולם, זה אינו "עוסק" בתורה, ולכן נקרא נזוף, ולא העונש החמור של "הכרת תכרת". ולכן נאמר עליו "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" שכן הוא עצמו טוב לא, אשריו העולם הזה ובעולם הבא, אם כי יש כאן עלבון התורה, אוי לזה שלומד תורה ואינו מכיר בכוחה העצום לכבוש את העולם.

בזאת מבינים את עונשו - נזיפה. במסכת מועד קטן ^[4] מוזכר העונש לגבי חכם מסוים שלא הבין חומר של דין מסוים, ולכן קיבל על עצמו נזיפה. כך גם זה, שאינו מכיר בכוחה העצום של התורה לכבוש את העולם.

רבי יהושע בן לוי מסייג את דבריו, שלא תחשוב שזהו כל מעלותיה של התורה, אלא "ואומר אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" כי מי שלומד את התורה מזכך את גופו את מהגשמיות ולועלות לגן עדן, להשתחרר מהחומריות ולעשות לו דירה בתחתונים, ולא עוד אלא שהרי הוא מתעלה ומגיע למעלה העליונה ביותר השייכת במציאות לבן אנוש, הכללת המדריגות של בן עם עבד יחדיו.