במסכת זבחים יש 14 פרקים, ו119 דפים.

המסכת עוסקת בדיני הקרבנות.


הולכה ברגל

מיד אחרי שחיטת הבהמה, יש להקטיר את דמה על המזבח, ובכך תלויה כפרת המתכפר, בשונה מהולכת איברים לכבש, שאין כפרת המתכפר תלויה בכך.

כדי להביא את הדם למזבח, יש צורך להוליך את דם הבהמה ממקום שחיטתה שם נזרקה דמה לתוך המזרק, למזבח עליו הוא מוקטר.

במסכת [1] נפסק שהולכה שלא ברגל, אינה הולכה.

הראשונים נחלקו האם גם כשמסיבה טכנית, אין צורך במעשה ההולכה, וכמו באופן שהשחיטה היתה בסמוך למזבח, אם גם באופן זה זקוקים למעשה ההולכה. לדעת הרמב"ם, גם באופן זה ישנו חיוב לעשות הולכה בדווקא. לעומת זאת, לשיטת רש"י[2]

בעומד אצל המזבח וודאי שאין צריך הולכה ברגל,[3].

ביאורי הרבי

הערות שוליים

  1. דף יד, ב.
  2. זבחים טו, א ד״ה אלא בהולכה.
  3. וראה ב׳ הגירסאות ברש״י שם. ואכ״מ. וראה גם רש״י זבחים יג, א (ד״ה כשהוא אומר) ״דזימנין הולכה ליתיה כלל כמו השוחט בצד המזבח״. - הרבי.