סיפר ה'ישמח משה' (הסבא של האדמו"ר הראשון מסאטמר) לחסידיו: זוכר אני את גדגולי הקודמים בעלמא דין. בפעם הראשונה הייתי אחד מהכבשים של יעקב אבינו, זוכר אני את הניגונים שהשמיע יעקב בחלילו בכדי לאסוף אותנו אל המאעה וממנו. לאחר שמת הכבש... החליטו בשמיים להוריד אותי שוב לעולם הזה, הפעם כאחד מיוצאי מצרים. ובכן, אני נולדתי לתוך קושי השעבוד והעבודות הפרך, עד שהגיע משה רבינו והחלו המכות דם, צפרדע וכו,'. בהמשך הצטוו עם-ישראל להכניס את השה לבית ומיד אח"כ היציאה ממצרים עם כל הניסים, קרי"ס, מ"ת וכו'.
הסיפור העצוב עם קורח היה אחד הפרשיות היותר מעניינות במדבר, המשיך ה'ישמח משה' ותיאר לחסידיו את השתלשלות האירועים. אחד החסידים שנכח במקום היה קצת חצוף, הוא אזר אומץ ושאל את רבו "ואתם, לאיזה קבוצה השתייכתם, הייתם עם קורח או שעמדתם לצידו של משה רבינו?"
פניו של ה'ישמח משה' הרצינו מאד למשמע השאלה והוא סיפר שמחלוקת זו הייתה בכלל לא פשוטה. יחד עם קורח היו 250 איש ראשי סנדראות, נחשון בן עמינדב, אליצור בן שדיאור, דיינים, רבנים ועוד המון אנשים מ'סלתה ושמנה' של עם ישראל. לאידך, כולנו היינו המתן תורה וראינו איך משה עולה להר ומקבל את התורה, איך הקב"ה אומר 'וגם בך יאמיניו לעולם, הניסים הגדולים ועוד. החלטתי לעצמי, שאני לא מתעקב במחלוקת. למה להידחף במקום שהרבנים והמשפיעים הגדולים נגד? חבל לפרסם את הבשורה של משה רבינו בכזה מצב של העלם. ישבתי בצד וחיכתי עד שפתחה האדמה את פיה ואז הצטרפתי למשה רבינו.
לאחר מאה ועשרים, ממשיך ה'ישמח משה', עליתי לבי"ד של מעלה וחיכתי לגזר דיני. לגן עדן אי אפשר לשלוח אותו אמרו המקטרגים, עם משה רבינו הוא לא היה בשעת המבחן. לאידך, אמרו הסנגוריה, גם גיהנום לא מגיע לו מכיוון שלא היה עם קורח. נמנו וגמרו למעלה שנשמתו צריכה לרדת שוב לעולם הזה, ושם יצאו מצאצאיו מחרחרי ריב...
(הרב לוי"צ גינזבורג, בית משיח גיליון 208)
הנמשל לתקופנו אנו מובן (לאנ"ש, אולי מישהו ינסח משהו מתאים לציבור...)