גורעין ומוסיפין ודורשין

גורעין ומוסיפין ודורשין היא אחת מדרכי הלימוד שבהם לומדים חז"ל דינים בהלכה מפסוקי התורה. על פי כלל זה, כאשר פשט הפסוק מנוגד לפשט של פסוק אחר, ניתן לחז"ל כח ללמוד את הפסוק בצורה המשתמעת לו היינו נוטלים אות אחרונה ממילה אחת ומוסיפין אותה לאות הראשונה של מילה אחרת, וכך לשנות את פשט הפסוק, הן באמצעות הבנת שני האותיות הנזכרות כמילה נפרדת, והן כצירוף שניהם יחדיו למילה השנייה.

בתורת הנגלה

דוגמה להלכה הנלמדת על פי כלל זה, זה הוא הפסוק וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר (ויקרא ד ה), שבו לא ניתן ללמד את הפסוק כפשוטו כפי שמשתמע מהמילה "מדם הפר" שלפיה רק חלק מהפר יקבלנו, שהרי כתוב "ואת כל דם הפר ישפוך", ולכן מן ההכרח לגרוע מ' מהמילה מִדַּם, ולהוסיפה למילה הַפָּר ודורשים: "ולקח הכהן המשיח דם מהפר", מן הפר יקבלנו, ואם נשפך מהצואר על הרצפה ואספו - פסול (יומא מח א).

אופן שונה, יש מקרים בהם נוטלים שני אותיות, גורעים את האות האחרונה ממילה אחת ומוסיפין אותה לאות ראשונה של המילה הבאה ויוצרים מהם מילה חדשה - כמו: וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ (במדבר כז יא), גורעים ו' של נַחֲלָתוֹ ול' של לִשְׁאֵרוֹ, ומצרפים אותם למלה אחת - "לו" וכך דורשים: "ונתתם את נחלת שארו לו", שהבעל יורש את אשתו (בבא בתרא קיא ב)

בתורת החסידות

בתורת המגיד ממעזריטש

על פי פירושו של המגיד ממעזריטש, בעבודת הבעלי תשובה יש לעבוד באופן של "גורעין מוסיפין ודורשין"

גורעין - גריעה והתרחקות מהמעשים הקודמים, גריעה מהתפשטות נפש הבהמית, גריעה מהנאה מענייני העולם לבד מהנצרך לעבודת ה', ושינוי ההתנהגות לצד ההופכי. שלפני התשובה האדם בתוקף הרע ועניינים אלוקיים אינם פועלים בו, ולאחר התשובה האדם בתוקף גדול של הקדושה שכל דבר אלוקי נוגע לו.

מוסיפין - הוספה בעבודת ה' יותר מהאופן בו הי' רגיל לפני כן. ושיהי' קשור לאלוקות ומרוחק מעניינים הפכיים יותר מהרגיל.

דורשין - פשפוש ודרישה גם בדקות הרע בלב ולבערו ודרישה אחרי הקב"ה בכל הלב ועל ידי זה מציאת ענייני אלוקות בכל מקום ודבר ואף בקליפות

בתורת אדמו"ר הרש"ב

הסיבה שהסדר הוא גורעין ואח"כ מוסיפין הוא מפני שההסתר של נפש הבהמית בא להאדם לפני הגילוי של הנפש האלוקית ולכן יש להסירו קודם.

השוואה לפירוש הגמרא

על פי פירוש זה המשמעות של "ולקח מדם הפר", היא לגרוע את המ' של המילה "מדם הפר", שמשמעותה היא שרק חלק מנפש הבהמית (המכונה "פר" - על שם בהמיותה ועל שם פ"ר דינים) - נמסרת להשם יתברך, ובכך לשבור את הרצון של הנפש הבהמית למנוע את מסירתה לעבודת השם יתברך, ולהוסיפה על תיבת "הפר", ובכך להוסיף על עבודת השם בדרגה גבוהה יותר, כפי דברי חז"ל שמשמעות תיבת "מהפר" שנוצרת לאחר הוספת המ', היא שיש לקבל את הדם ישירות מצוואר הפר, שהוא מרכז התפשטות המחשבות שבו.