שריפה (אחת מהארבע מיתות בית דין)

גרסה מ־03:20, 19 בנובמבר 2024 מאת ז.ר. (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''שריפה''' היא אחת מארבע מיתות בית דין, והיא המצוה לבית דין<ref>ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) מצוה רסא (סדר דפוס ויניציה מצוה רכד).</ref> להיות הם שורפין באש את מי שנתחייב בבית דין עונש שריפה. == דיני המצוה == אופן ביצוע את העונש לאדם שהתחייב בשריפה הוא, שמשקעין...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שריפה היא אחת מארבע מיתות בית דין, והיא המצוה לבית דין[1] להיות הם שורפין באש את מי שנתחייב בבית דין עונש שריפה.

דיני המצוהעריכה

אופן ביצוע את העונש לאדם שהתחייב בשריפה הוא, שמשקעין אותו בזבל על ארכובותיו, והיו נותנין סודר קשה בתוך סודר רך, וכורכים על צוארו, ושני עדים שהעידו עליו בבית דין החזיקו את הסודר, אחד משך את הסודר לכאן והשני משך לכאן, עד שהוא פתח את פיו, ואז זרקו לפיו בדיל או עופרת נוזל (כי היו מתיכין את זה), וזה היה יורד ושורף את בני מעיו[2].

בחסידותעריכה

אומרים בקריאת שמע שעל המיטה שאם פגמתי באות ה"א של שם הוי"ה על ידי ביטול מצוות תפילין, הרי אני מקבל עלי שריפה.

ענינו בעבודת השם היא, אות ה"א ענינו בינה, שבעבודת האדם ענינו התבוננות והשגה טובה בגדולת הבורא יתברך.

ענינה של מצות תפילין היא, לשעבד המוח והלב לבורא יתברך.

והפגם הוא, הפוך מזה. שמוחו וליבו, עסוק וטרוד למלאות תאוות לבו בענייני עולם הזה.

והעונש על זה היא שריפה. שהוא נופל בתאוות הגשמיים. אהבת אש לעניני עולם הזה, שזה שריפה רוחנית - שריפת הנפש רחמנא לצלן, באש זרה של הקליפות[3].

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) מצוה רסא (סדר דפוס ויניציה מצוה רכד).
  2. סנהדרין נב, א.
  3. ד"ה ביום השמיני עצרת תרס"ה, וסה"מ תש"ז ע' 169-170. ובקיצור בספר הליקוטים ערך שריפה - עמוד תמב (446).