שריפה (אחת מהארבע מיתות בית דין)

שריפה היא אחת מארבע מיתות בית דין, והיא המצוה לבית דין להיות הם שורפין באש את מי שנתחייב בבית דין עונש שריפה.

דיני המצוה

אופן ביצוע את העונש לאדם שהתחייב בשריפה הוא, שמשקעין אותו בזבל על ארכובותיו, והיו נותנין סודר קשה בתוך סודר רך, וכורכים על צוארו, ושני עדים שהעידו עליו בבית דין החזיקו את הסודר, אחד משך את הסודר לכאן והשני משך לכאן, עד שהוא פתח את פיו, ואז זרקו לפיו בדיל או עופרת נוזל (כי היו מתיכין את זה), וזה היה יורד ושורף את בני מעיו.

בחסידות

אומרים בקריאת שמע שעל המיטה שאם פגמתי באות ה"א של שם הוי"ה על ידי ביטול מצוות תפילין, הרי אני מקבל עלי שריפה.

ענינו בעבודת השם היא, אות ה"א ענינו בינה, שבעבודת האדם ענינו התבוננות והשגה טובה בגדולת הבורא יתברך.

ענינה של מצות תפילין היא, לשעבד המוח והלב לבורא יתברך.

והפגם הוא, הפוך מזה. שמוחו וליבו, עסוק וטרוד למלאות תאוות לבו בענייני עולם הזה.

והעונש על זה היא שריפה. שהוא נופל בתאוות הגשמיים. אהבת אש לעניני עולם הזה, שזה שריפה רוחנית - שריפת הנפש רחמנא לצלן, באש זרה של הקליפות.

ראו גם

• ארבע מיתות בית דין