בריאת אדם וחווה
בריאת אדם וחווה היה ביום השישי לבריאת העולם, שבה נברא האדם מהאדמה ולאחר מכן נברא מהאדם את חווה.
תהליך הבריאהעריכה
לאחר שברא הקב"ה ביום השישי את כל החיות הרומשות על הארץ, ברא הקב"ה את האדם. את האדם ברא הקב"ה:"בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", שירדה בחיות "וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ".[1]
את האדם ברא הקב"ה, עפר מן האדמה, ולאחר מכן הושיבו בגן עדן. לאחר מכן אמר הקב"ה:
"לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"
— בראשית, ב, י"ח
.
בעקבות כך הרדים הקב"ה את האדם, לקח ממנו צלע וממנו ברא את אשתו חווה[2].
ע"פ שיטה אחת, הקב"ה שברא האדם עשה לו שני פרצופין, אחד של זכר ואחד נקבה ואת חווה הוא ברא מפרצופו השני של האדם[3]. שיטה נוספת היא שחווה נבראה מצלע ממש של האדם[4].
בתורת החסידותעריכה
הרבי מביא שבמה שנאמר ש"וירדו בדגת הים ובעוף השמים"[5] הוא רק עם האדם רודה בחיות משום שהקב"ה ציווה זאת, אולם האדם ירדה בחיות מכוח עצמו הוא לא יצליח לרדות ולמשול עליהם[6].
הרבי מביא במקום נוסף, אודות רש"י שבו נאמר, שבעת שהקב"ה ברא את האדם התלננו לפני המלאכים שהאדם לא ראוי להיברא משום שפלותו, הוציא הקב"ה אצבע קטנה שלו ושרף אותם. הרבי מביא שריפת המלאכים לא הייתה משום עונש אלא להראות להם את מעלת האדם, שע"פ תורת החסידות "אצבע קטנה" זוהי ספירת המלכות, וכאשר הראה להם הקב"ה את ספירת המלכות הם נשרפו, לעומת האדם, שע"י התורה והמצוות הוא יכול לעמוד בפני גילויים גדולים כמו ספירת המלכות[7].