זְבוּלוּן היה בנו העשירי של יעקב אבינו מאמו לאה אמנו.

לידתו ושמו

בפרשת ויצא מספרת התורה על לידתו של זבולון כבנה השישי של לאה:

וַתַּהַר עוֹד לֵאָה, וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב, וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹקִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב, הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן

בראשית, ל, כ.

רש"י מפרש את שמו, שמעתה יהיה איתה יעקב בדירתה, משום שיש לה בנים יותר מכל בני שאר נשיו של יעקב יחד. הספורנו כותב שבן זה ניתן לה כשכר מצווה על מעשה הדודאים. האלשיך כתב שזבולון הוא אכסניה לתורה שהוא זן את יששכר אחיו, ולכן כמו שבן זה הוא אכסניה לתורה כך גם יבוא יעקב וידור עם לאה יחד באכסניה. הרבי מסביר שהסיבה שזבולון נקרא "אכסניה לתורה", יותר מיששכר עצמו, זה בגלל שלמרות העסקים הרבים שהיו לשבט זבולון הם קבעו עיתים לתורה, וללימוד תורה כזה יש מעלה גדולה יותר מאדם שאין לו התמודדויות וניסיונות ולומד כל היום תורה[1].

במסע הדגלים של בני ישראל במדבר זבולון היה בקידמת המחנה בצד מזרח תחת דגל מחנה יהודה. ויחד עמם גם שבט יששכר. הסיבה שהם זכו ללכת ראשונים בקדמת המחנה היא משום שבני יששכר למדו תורה ושבט זבולון פרנסו אותם בהסכם יששכר וזבולון. אבנו של זבולון באבני החושן הייתה יהלום, וצבע דגלו לבן ומצוייר עליו ספינה על שם (בראשית מט, יג): "זבולן לחוף ימים ישכון".

ברכת יעקב לזבולון

לפני פטירתו של יעקב הוא קרא לבניו וברך אותם, את זבולון הוא ברך:

זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן

בראשית, מ"ט, י"ג

רש"י מסביר את הברכה בכך שחוף ימים תהיה ארצו והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות במקום הנמל שאניות מביאות שם פרקמטיא (סחורה) שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה הוא שאמר משה בברכתו לזבולון על כך שזבולן יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים:

וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ

דברים ל"ג, י"ח

הגמרא במסכת מגילה[2] על יסוד הפסוק "עמים הר יקראו ושפוני טמוני חול" (דברים לג, יט) מתארת את ארצו של זבולון כמבורכת בכך שבחלקו יהיה את דג החלזון שממנו עושים את התכלת לציצית, וכן מהחול שבחוף הים שבחלקו יכינו זכוכית לבנה. ורק מי שיקח ממנו בתשלום יצליח במסחרו.


הערות שוליים

  1. לקו"ש, ח"ל, עמ' 135.
  2. מגילה ו, א.