משפט רוסטוב

משפט רוסטוב היה משפט שהתנהל כנגד חסידי חב"ד ברוסיה.

רקע למשפט

עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית בקיץ תרע"ח לפני שהסתיים המלחמה, החלו הבולישבקים בדיכוי כל סממני הדת ברוסיה. חברי המפלגה הבולישבקית היו אתאיסטים שכפרו בכל דת שהיא, ובחוקים הרשמיים דובר על הפרדת דת מהמדינה.

מייד בשנה הראשונה לאחר פרוץ המהפכה, הוקמה היבסצקיה כשכל תפקידה היה להפיץ תעמולה בין היהודים, למען המפלגגה.

בקיץ תרע"ח, החלו הקומניסטים בהקמת מחנות עבודה חשאיים עבור מתנגדי המשטר. שנה לאחר מכן חוקקו חוקים שונים נגד מוסדות הדת. היבסקציה ניצלה חוקים אלו כדי לסגור מוסדות דת יהודיים, וגם הוצאו להורג רבנים, ושוחטים.

כדי להחדיר את הדעה האנטי - דתית באזרחים, הם ערכו משפטי ראווה כנגד ה'חדרים' וישיבות, מתוך מטרה להחדיר למוחות של היהודים. לפעמים היו מוזמנים נציגים דתיים להשתתף בוויכוח אך במקרים אלו קופחו זכויותיו של הצד הדתי בכוונה.

לפעמיפ היו מופעים כ- נציגים מצד הדתיים, סוכנים קומוניסטים ששיחקו את התפקיד של נציג מתווכח ומובס. משפטים אלו היו נפוצים בשנות הפ' הראשונות.

משפט רוסטוב

כשנה לאחר מעבר ישיבת תומכי תמימים לרוסטוב, התקיים המשפט.

למשפט הראווה הוזמנו נציגים מטעם היהדות הדתית, והם נענו להזמנה להיות 'סניגורים' של הישיבה.

הסינוגרים היו הרב משה רוזנבלום שהופיע בהסכמתו של הרבי הריי"צ ו'הרב מטעם הישיבה' שאמר שצריך רפורמה בתוכנית הלימודים של הישיבה.