"מחמת האריכות, אפשר שיאבדו השומעים את הנקודה העיקרית, ולא יבחינו מהו העיקר וכו' - ולכן חוזרים על כך שוב: מכיוון שישנו העניין של 'בואו ונחשוב חשבונו של עולם', חשבונו של אדם. אם זה צריך 'לעבור', או כאשר זה צריך 'לעבור', או שיישאר בשני האופנים – על דרך שמצינו במשה רבנו שעוד בחייו (ואפילו לפני מתן תורה, כשימשה קיבל תורה מסיני) הוא מסר את העניין של ייצא הלחם בעמלקי לתלמידו יהושע בן נון.
"...הרי המענה ברור שיש לשאול שלושה רבנים חסידיים (אם על-ידי אחד מהם או על-ידי שלושתם בבת אחת), והגדול שבהם (או שלושתם יחד) מוסר את ההחלטה. כלומר: נוסף על מה שדובר לאחרונה אודות קיום דברי המשנה "עשה לך רבי' ועל-דרך-זה יותשועה ברוב יועץ", ובענייני רפואה, לשאול את הרופאים, כמאמר חז"ל על הפסוק יורפא ירפאי – שהוראות אלו אינן שייכות לעניין של יבואו ונחשוב חשבונו של עולם' - הרי על-דרך זה, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז, לעניין יבואו ונחשוב חשבונו של עולם' – שהמענה ברור ובאופן שלא נותר שום ספק בדבר, שהעניין שייך לשלושה רבנים חסידיים. והיות שהמדובר הוא אודות כמה עיירות וכמה מדינות, ובכל מקום ומקום ישנו ה'ועד' של הרבנים החסידיים של אותו מקום (או עיר, או שכונה או כל המדינה) ו"נהרא נהרא ופשטי'" - בכל מקום שיש בו שלושה רבנים חסידיים, הרי הם עצמם בית-דין', ובמקום שיש פחות משלושה, יכולים לצרף עמם רבנים ממקום אחר (על-דרך מה שכתוב אפילו לעניין סנהדרי גדולה) - הרי מוסרים את הדבר למוחם של אלה, והם מקבלים את התפקיד והשליחות והנתינת-כוח, למסור את הפסק-דין האמור במקומם הם, בשמחה ובטוב לבב.
"...וכאמור לעיל, אומרים זאת באופן ברור, שאינו מותיר מקום לשום ספק (אפילו ספק דקדושה), ואין מקום אפילו לחזור ולשאול אודות עניין זה. הדבר כבר נמסר, והרי זה כאילו כבר עשו את ההחלטה בדבר. ויהיה דבר ברור כיצד צריכים לנהוג לאורך ימים ושנים טובות, ולא לתת מקום לשום עניינים של בלבולים. ואם יש למישהו עוד איזו שאלה בדבר, יהיה מה שיהיה, בעניינים אלה - הרי כבר מוכן מלכתחילה המענה על-ידי רבנים חסידיים, בתור בית-דין".
מוצאי שבת תרומה אור לב' אדר תשמ"ח