אִבּוֹ
אִבּוֹ הוא הלחלוחית המגדל את הצמח, או הצמח בקטנותו (או הצמח בתחילת צמיחתו), והוא משורש 'אָב'.
הרחבהעריכה
אדמו"ר הצמח צדק[1] דן במשמעות המילה 'איבו' המופיעה במקרא פעם אחת ויחידה "עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ"[2]:
רש"י, המצודת ציון והרלב"ג מפרשים 'באבו – בליחלוחו', הראב"ע מפרש[3] 'במקום צמחו' (היינו, איבו הוא המקום בארץ המוליד את הצמח)[4], והרמב"ן פירש ש'באבו' הוא העץ עצמו[5]
ומחדש אדמו"ר הצמח צדק[6] שהפירושים לא סותרים, כי איבו הוא גם מלשון לחלוחית וגם משרש אב, כי הלחלוחית הוא המוליד והמגדל את הצמח כמו שהאב מוליד הבן ומגדלו[7]. היינו, גם אם נאמר שפירוש 'אבו' הוא הצמח עצמו על כל פנים גם לפי זה הוא גם משרש אב: או מכיון שהוא תחילת הגידול, או מכיון שכמו שהאב מוליד את הבן כך הצמח אב להפרי - וודאי שלהפירוש ש'איבו' הוא המקום המגדל את הצמח פשוט שהוא גם מלשון אב.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שוליים
- ↑ בספר החקירה עמ' צא-182.
- ↑ איוב ח יב
- ↑ על שה"ש גבי באבי הנחל..
- ↑ וכן מפרש רשי את הפסוק "לראות באבי הנחל" (שה"ש ו' יא).
- ↑ והיינו תחילת הצמיחה. והיינו, שמפרש איבו הוא הצמח עצמו ולא הלחלוחית המגדלת אותו.
- ↑ על פי פירוש הרד"ק בשרשים שרש אבב: עודנו באבו - בעוד שהגומא בעצו.
- ↑ וממשיך שם הצ"צ להוכיח מכמה מקומות ומפרשים שהפירושים לא סותרים. לדוגמא, מביא רש"י על וארא שמפרש על הפסוק "כי השעורה אביב" שאביב הוא מלשון "באבי הנחל". והיינו, שגם רש"י מסכים שאיבו הוא גם מלשון לחלוחית וגם משורש 'אב'.