העדה החרדית
העדה החרדית הינו ארגון המאגד את בני היישוב הישן בירושלים מאז שנת תר"פ.
הקמתה
העדה הוקמה לאחר שחלק מהאשכנזים בהנהגת הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, לא קיבלו את כהונתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק כרב ראשי, עקב דעותיו הציוניות, שנפסלו על ידי רוב גדולי ישראל ובראשם רבותינו נשיאינו, והקימו את "העדה החרדית" והרב זוננפלד נבחר להיות רבה הראשון של העדה.
יחסה עם חב"ד
מאז ועד היום חסידי חב"ד חברים בגופים ובארגונים הקשורים לעדה החרדית.
הגאון הרב אברהם חיים נאה היה חבר הנהלת העדה החרדית, ספרא דדיינא בבד"ץ העדה החרדית, ובפועל היה יד ימינם של הגאב"ד הרב יוסף חיים זוננפלד והגאב"ד הרב יוסף צבי דושינסקי.
הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב היה חבר במערכת הכשרות של העדה החרדית. ראשי העדה החרדית ובהם רבה של העדה, הרב יוסף חיים זוננפלד, היו בקשר מיוחד עם אדמו"ר הריי"צ. הרב יעקב יצחק ווייס גאב"ד העדה החרדית היה בקשרים עם הרבי, וכן הרב מאיר ברנדסדורפר חבר הבד"ץ.
גאב"ד העדה החרדית האחרון (לאחר פטירתו עד כעת לא מונה גאב"ד חדש), הוא הרב יצחק טוביה ווייס זצוק"ל אשר קשור עם חב"ד זה עשרות שנים, ואף זכה עבור אצל הרבי בחלוקת הדולרים האחרונה בכ"ו אדר ראשון תשנ"ב, וקיבל את ברכתו בברכת "יאריך ימים על ממלכתו"[1]. ראב"ד העדה החרדית כיום, הוא הפוסק הרב משה שטרנבוך שקיים התכתבות עם הרבי.
הרב מאיר דוד ברגמן מחשובי חסידי חב"ד בירושלים הוא מראשי מערכת הכשרות של העדה החרדית בירושלים כיום.
באחת מחלוקת הדולרים עבר ראש עיריית בני ברק הרב משה אירנשטיין והתאונן שהמתנגדים משכנעים חנויות בבני ברק לעזוב את הכשר הרב לנדא לטובת הכשר העדה החרדית. בתגובה אמר הרבי שיש לדבר עם חברי הבד"צ על כך וציין שכמה מהם 'הולכים יחד עם ליובאוויטש', ואכן לאחר זמן מה חברי הבד"צ שמעו על כך והפסיקו לתת כשרות לחנויות באזורים שבהם הרב לנדא נותן הכשר, והמצב הוא כך עד היום.
מתחים
גישתה הייחודית של חסידות חב"ד בהנחיית הרבי לקרב כל יהודי באשר הוא, גם כזה שדעותיו ומעשיו רחוקים מדרך התורה והמצוות לא פשטה עדיין בחוגי העדה החרדית, מה שגרם לעיתים לחיכוכים ואי הבנות. בפרט באים הדברים לידי ביטוי אודות הנהגתו של הרבי ופועלם של חסידי חב"ד שבמקביל לשלילה תיאולוגית תקיפה של התנועה הציונית מקרבים גם את אלו שדוגלים בערכי הציונות ואף את אלו הנוטלים במפעליה חלק, לעיתים אף באו רבנים מהעדה החרדית לרבי ותמהו אודות קרבתו לשז"ר ואף ליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, הרבי הסביר שעלינו לקרב כל יהודי באשר הוא, והם קיבלו את תשובתו בהבנה.
חיכוך בקשר למעמד הנחת אבן הפינה לדפוס יד החמישה
בחלוף ה'שלושים' מהטבח בבית הספר למלאכה נערך בכפר חב"ד בג' סיון תשט"ז חגיגת הנחת אבן פינה של בית הספר לדפוס 'יד החמישה' על שם חמשת הקדושים. ימים מספר לאחר האירוע כתב מזכיר העדה החרדית, ר' יוסף שיינברגר, שני מכתבים לרבי עם טענות "בשם הציבור החרדי" על על אי הזמנתם של אישים שונים מחוגי העדה לאירוע ומאידך טענות על השתתפותם וכיבודם של אישים שונים באירוע.
בי"ז סיון כתב הרבי בתגובה למזכיר העדה כשלצד הציון שמה שהתרחש בקשר למעמד היה סך הכל "שגיאה ופעולה בלתי מכוונת" הביע הרבי את צערו ותמהונו הגדולים מכך שמחוגי העדה לא באו לבקר בכפר להשתתף בצער מהאירוע ולעודד את התושבים כשהרבי מביע את צערו משיטה זו של אי השתתפות בצערו של הזולת מחד ומאידך הרגשת חובה לחפש בשבע עיניים את שגיאותיו וחטאיו. בסיום המכתב תמה הרבי מדוע חתום על המכתב העוסק בנושא חשוב כזה רק המזכיר בפרט שמהנוסח שעל גליון המכתב מובן שאין דבר שנעשה ללא הוראה מפורשת של הרבנים וממילא לא מובנת ההשתמטות מלחתום על הדברים[2].
כחודש אחר כך נשלח לרבי מכתב נוסף בענין חתום ע"י מזכיר העדה כשלצד זה באותם ימים נכתב בביטאון נטורי קרתא נגד לימוד תורת חסידות חב"ד. בתגובה שיגר הרבי מכתב[3] ל"ועד העיר לקהילת האשכנזים בעיה"ק ירושלים ת"ו" שבו נכתב: "מאשרים קבלת שני המכתבים מח' סיון וי"א תמוז חתומים ע"י המזכיר, כנראה בשם כל הועד . . נתקבל לכאן ילקוט משמרת חומתנו קונטרס י"ב, אשר כפי הנראה מקונטרס זה ומקודמיו כותבים שנשמעים הם לרבני קהלת האשכנזים דעיה"ק ירושת"ו. ומובן שנבהלנו לקרות שם בעמוד צ"ב בסוף טור האמצעי, וז"ל - עלינו להבהיר פעם ולתמיד לקהל החרדי שלא יתפתו ללמוד החסידות החב"דית ע"י אלו המרבים לתקוע כו' - ובוודאי יודיעונו אם נכתב זה בהסכמת רבני העדה, או בהצעתם וכיו"ב. כי בעוונותינו הרבים שטחית הלשון - וצריך עיון אם יש לפרשו אחרת - היא מניעה, ותעמולה שלא ילמדו חסידות חב"ד ולא ישתתפו בשיעורי חסידות חב"ד. וזה כבר עשיריות בשנים שלא העיז מי שהוא לצאת גלוי ועוד להדפיס תעמולה כזו. בהמשך להנ"ל נכתב - אנו משתייכים יותר לחסידות חב"ד הנכונה - ואם גם זה נכתב בהסכמת העומדים על גבי הכותב והמדפיס, שבנוסח הילקוט זהו רבני העדה, הרי מענין לדעת אם נקבעו שיעורי לימוד חסידות חב"ד על ידם ומתעסקים בזה"[4].
בהמשך לזה בערב ראש השנה של אותה שנה ייסד הרבי על ידי הרב אברהם צבי כהן שיעור בבית כנסת 'קהל יראים - חסידים' שהשתייך לחוגי נטורי קרתא כשבמכתב המהיר והדחוף לרב כהן ציין ש"מצער, למה הגענו בדורינו זה, אשר עד עתה הרי אלו שכותבי העלון אומרים שהם נשמעים לקולם ומקבלים עליהם הוראתם, זאת אומרת שיש בידם למחות, וע"ע לא נשמע דבר מהם, וזה נתינת מקום לאמר אשר שתיקה כו'"[5].
הכשר העדה החרדית
הכשר העדה החרדית בירושלים הינו הכשר המקובל על כל תפוצות ישראל, ונחשבת לכשרות מהודרת ביותר גם בקרב חסידי חב"ד.
בחלוקת הדולרים של כ"ח אדר א' תשמ"ט, עבר הרב יעקב ישעיה בלוי, חבר ודיין בבד"צ וראש מערכת הכשרות של העדה החרדית בירושלים והרבי ציין בפניו את המובא בספרים ש'כשר' ראשי תיבות: 'כמוצא שלל רב' ועל כן אין צורך להיבהל אם ה'שלל רב' כרוך בטירחה והרבי בירכו שיהיה 'שלל רב' בכל הפרטים ובדרכי נועם, והעניק לו דולר נוסף "עבור קדושת ירושלים"[6].
לקריאה נוספת
- הרבי והבד"ץ של העדה החרדית, שניאור זלמן ברגר, גיליון בית משיח מס' 1307 ע' 60-68.
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ הרב וייס היה גר באותה תקופה באנטוורפן שבבלגיה.
- ↑ קונטרס ועד הנחות בלה"ק לש"פ ראה תשפ"ב
- ↑ החתום בידי "א. קווינט, המזכיר"
- ↑ תשורה הבר תשס"א
- ↑ אגרות קודש חלק יג ע' תע
- ↑ הברכה לנציג הכשר הבד"צ של העדה החרדית
