אור חיות וכח הם שלושה שלבים בירידת האור האלוקי לברוא את הנבראים. אור וחיות הם הארה בלבד (וההבדל ביניהם שאור הוא מקיף, וחיות – פנימי), ואילו כח (ובלשון הקבלה "שפע") הוא מהות נבדלת[1].

משמעותם

אור

גדרי האור הגשמי הם א. האור הוא פשוט (אינו "מורכב" מכמה צבעים) ב. דבוק במאור (אינו קיים בפני עצמו, כשמסתירים את מקור האור מיד נפסק האור) ג. מעין המאור (לדוגמא: אינו דומה אור האש לאור השמש, ושניהם שונים מאור הירח, מהאור אפשר לדעת מהו מקורו) ד. אינו בערך למהות מקורו (אלא רק "הארה" ממנו, כמה שרק יאיר המאור לעולם לא יחסר ממנו מאומה), ה. אינו "מתעסק" בשביל להאיר (אלא המקום שעליו מאיר הריהו מואר ממילא).

וכן על דרך זו הוא ה"אור" האלוקי, מצד אחד היא הארה פשוטה ואין סופית של אלוקות, ומצד שני היא רק הארה ולא עצם האלוקות.

חיות

גם החיות היא הארה בלבד מהעצם, אבל כאן מדובר על הארה פנימית. להבנת ההבדל בין הארה באופן "מקיף" להארה פנימית (שהוא ההבדל בין אור לבין חיות) מביאה תורת החסידות את ההבדל בין עצם הנפש לשכל ומידות: עצם הרגשת החיות (המודעות העצמית) נובעת מאור הנפש (דרגת המקיף), אבל השכל והרגש הם ביטוי של "חיות" הנפש (האור הפנימי שלה).

כח

לעומת האור (והחיות) שהם הארה מהעצם ודבוקים בו, הכח הוא הכלי בו מתלבשת ההארה, והוא נבדל מהעצם. להסברת עניינו של כח מביאה החסידות את השכל שלמד התלמיד מהרב: מכיון שאור שכל הרב כבר יצא ונפרד משכל הרב והתלבש בכלי שכל התלמיד, לכן גם כשמפסיק הרב ללמד לא מתבטל השכל אצל התלמיד[2].

ג' בחינות בהגברת הצורה על החומר

ישנן ג' מיני חכמות בעבודת הגברת הצורה על החומר[3]: א. חכמת ביטול החומר, והיא חכמת המוסר, ב. חכמת הכרת מעלת הצורה הרוחניות והיא חכמת החקירה, ג. חכמת הגברת הצורה על החומר ומעלת צורה כשנקבעה בהחומר ומעלת חומר מזוכך והיא החכמה דתורת החסידות.

חכמת המוסר כללותה הוא כח שהוא הממאס ושובר את החומר המתועב ומראה אפיסתו. היינו, מאחר ומתלבשת ומתעסקת עם הכלי (עם הגוף) הרי היא "כח".

חכמת החקירה כללותה הוא אור המאיר, מבאר ומסביר במעלות המושכלות ואשר אך ורק השכל הרוחני הוא יסוד הכל. והיינו, מאחר ואינה מתעסקת עם הגוף אלא עם השכל בלבד (ושכל הוא אור) – הרי היא במדריגת האור.

ותורת החסידות היא חיות המחיה גם את החומר הגשמי הגס ומראה לדעת את הכוונה התכליתית בבריאתו אשר יהפך לצורה ומחייהו בחיות רוחני. היינו, מכיון שעניינה הוא התלבשות הרוחני בגשמי להחיותו הרי עניינה הוא "חיות".

אור וחיות

אדמו"ר הרש"ב הגדיר את החידוש של תורת החסידות שבאמצעותה "אור וחיות נפשנו ניתן לנו", והרבי מבאר את משמעות דיוק הלשון בביטוי זה, שהצד המשותף של אור וחיות, שהם לא משנים את המהות של הדבר, ועם זאת פועלים בו שינוי מן הקצה אל הקצה.

כשיש חדר חשוך וחדר מואר, אין ביניהם שום הבדל מבחינת החפצים והעצמים שמונחים בהם. האור אינו מביא שום דבר חדש לחדר ואינו מוסיף מאומה על מה שהיה בו קודם לכן. עם זאת, ההבדל בין שני החדרים הוא עצום! בחדר חשוך מאבדים החפצים ממשמעותם; קשה לעמוד על ערכם האמיתי ולהשתמש בהם, והם אף עלולים להביא נזק, ואילו בחדר מואר – אפשר להשתמש ולהינות.

אותו דבר בדיוק בנוגע לחיות: גוף ללא רוח חיים, יש בו בדיוק את אותם איברים וגידים כמו בגוף עם רוח חיים, אך ההבדל ביניהם הוא באין ערוך – ה'שק' איברים וגידים הדומם יכול להיות מוטל כאבן נטולת כל ערך וחשיבות; והוא יכול להיות יצור חי ומשמעותי פעיל ותוסס.

זהו משל לכך שלמרות שחסידות לא המציאה וחידשה שום דבר, היא שינתה לחלוטין את עבודת השם ואת קיום התורה והמצוות, היא 'רק' האירה והפיחה בהם חיות – אבל ההבדל הוא באין ערוך.

אך עם זאת, יש הבדל ביניהם: האור, רק מאיר את הדברים בחיצוניות, ואילו החיות, משנה את הפנימיות של הדבר עצמו.

מקורות חיצוניים

הערות שוליים

  1. מאמרים תרס"ו, זאת חקת התורה.
  2. המשך תער"ב ח"א עמ' תפט.
  3. קונטרס תורת החסידות אות יא ואילך, אג"ק ע' שכז.