יחודא עילאה הוא כינוי ליחוד של ספירות חכמה ובינה על ידי דעת עליון.

מבואר החילוק בין יחודא עילאה ליחודא תתאה הוא שיחודא עילאה הוא ביטול האמיתי, לעומת יחודא תתאה שהוא ביטול היש.

ענינו בעולמות

מבואר כי בעולמות, עולם האצילות הוא בבחינת יחודא עילאה, לעומת עולמות בי"ע שהם בבחינת יחודא תתאה. יחוד חכמה ובינה הוא ייחוד תמידי בלי הפסק בבחינת יחודא עילאה (מה שאין כן ייחוד זעיר אנפין ומלכות, שהוא יחודא תתאה שיש בו הפסק) ולכן נקראו חכמה ובינה בשם "תרין ריעין דלא מתפרשין"[1]. מה שאין כן בזעיר אנפין ומלכות, שיש בייחודם הפסקות.

התולדה מיחוד זה הינו בבחינת רוח, והינו גבוה במעלה. בשונה מיחודא תתאה יחוד זה אינו ממשיך אור לתחתונים.

ענינו בעבודה

בעבודת התפילה מבואר כי "שמע ישראל" הוא בבחינת יחודא עילאה, לעומת "ברוך שם" שהוא בבחינת יחודא תתאה. משמעותו של יחוד זה הוא ביטול במציאות, כאשר הנברא חש אלוקות ברמה כזו, שאין שום תפיסת מקום לישות נפרדת, ולכן הוא מתבטל מאליו ומתכלל באלוקות.

ענינו בשמות

בפרק ז' מבואר שיחודא עילאה הוא שילוב שם אדנות בשם הוי' ב"ה.

ראו גם


הערות שוליים

  1. ביטוי המקובלים המבוסס על לשון הזוהר