כתיבת ספר תורה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

כתיבת ספר תורה היא מצות עשה ממדאורייתא, ואחרונה במניין תרי"ג המצוות. המצווה מחייבת כל יהודי לכתוב ספר תורה. המצווה נלמדת מהפסוק "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל".[1] למרות שישנה מחלוקת בין פוסקי ההלכה לדיני המצווה בימינו, וישנם הסבורים שמקיימים את המצווה על ידי קניית ספרי קודש, בהם אפשר לקיים את מטרת המצווה - "ולמדה את בני ישראל", שהיא לימוד התורה, אך הרבי הורה כי כל ילדי ישראל ישתתפו במצווה, בצורה בה כל ילד משלם עלות של אות אחת וזוקף אותה לזכותו.

הרבי מחזיק בידו ספר תורה, של האחים מסלאוויטא

בהלכה

במשנה תורה להרמב"ם, הרמב"ם פוסק:[2] "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות ואע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו."

לעומת הרמב"ם, הרא"ש כתב[3] שחיוב זה עיקרו "בדורות הראשונים שהיו כותבין ספר-תורה ולומדין בו, אבל האידנא שכותבין ספר-תורה ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים, מצוות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיה להגות בהן הוא ובניו, כי מצוות כתיבת התורה היא ללמוד בה, כדכתיב[4] ולמדה את בני-ישראל שימה בפיהם, ועל-ידי הגמרא והפירוש יידע פירוש המצוות והדינים על בוריים, לכן, הם הם הספרים שאדם מצווה לכותבם". וכן פסק הבית יוסף בשולחן ערוך,[5] ש"האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן".

ובדורותינו, שיוצאים ידי חובה גם על-ידי קניית ספרים הנדפסים, שגם על-ידם נעשה עיקר ותכלית המצווה, על פי הכתוב "ולמדה גו' שימה בפיהם", לימוד וידיעת התורה.[6]

בתורת רבינו

בלקוטי שיחות חלק כ"ג, מבאר הרבי, שאין חילוק בין דעות הרא"ש להרמב"ם, בנוגע לגדר מצות הכתיבה, האם היא ללמוד, שכן מתוכן דברי הרא"ש, "וזהו בדורות הראשונים כו'", הם בהמשך ללשון ודעת הרמב"ם (שהביא לפני זה), ומזה מובן, שאין כוונת הרא"ש לחדש גדר חדש במצות כתיבת ס"ת (דלא כהרמב"ם32), אלא רק לחלק (בין הזמנים) בנוגע לשאלה איזה ספרים לכתוב, ש"האידנא" המצוה היא "לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהן להגות בהן הוא ובניו". בהמשך, מבאר הרבי שגדר המצוה נשאר, ורק אופן קיומה משתנה, ומבאר הרבי את פסק הרמ"א "אבל לקחו כך ולא הגי' בו דבר הוי כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בזה", והוא יוצא ידי חובה, דוקא אם "שכר לו סופר לכתוב לו ספר תורה או שקנאו והוא הי' מוטעה והגיהו",[7] שאין פסק זה אמור אלא בכתיבת ספר תורה, אבל בנוגע לחומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהן, ש"האידנא" מתקיימת בהם מצות כתבו לכם (לדעת הרא"ש), לפי הכל, יוצאים על ידי קניית ספרים והלימוד בהם.[8] ומסביר הרבי, שלפי הכל, מצות 'כתבו לכם' היא גדר של "קבלת התורה", שזה נעשה על ידי העשיה שלו לקחת ולקבל את התורה וללמוד בה.

בנוגע לספר תורה שהציבור כתבו, מחדש הרבי, שגם אלו שנולדו לאחר שכתבו קהל המתפללים ספר תורה, מכיוון שמוכרחים להגיה את הספר תורה מזמן לזמן, ו"כל המגיה ס"ת ואפי' אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו",[9] שלכל הדעות, "לב ב"ד מתנה" שהגהת הספר תורה תיחשב ככתיבת ספר תורה, עבור כל אלו שנולדו (והגיעו לעול מצוות) בזמן שבין כתיבת התורה להגהה, ועל דרך זה, בין הגהה להגהה. ולפי ביאור זה, קהילות אלו שרק קנו ספר תורה, הרי "לב ב"ד מתנה" שבשעת הגהת הספר תורה (מזמן לזמן) בשליחות כל בר חיובא מהקהל, ובמילא הוא מקיים בזה מצות כתיבת ספר תורה. 31. זבחים ב, ב. 32. מנחות שם. רמב"ם הל' ס"ת שם.[10]

בהמשך השיחה,[11] מסביר הרבי שבאופן זה, יוצאים ידי חובת המצוה לא רק מצד "לב ב"ד מתנה",[12] אלא יש בזה גם את המעלה של מעשה בפועל (בממונו) בכתיבת התורה, שבמקרים כאלו, בוודאי אין זה נחשב "חוטף מצוה מן השוק", אלא "כאילו קיבלו מהר סיני".[13]

בשיחה אחרת[14] הסביר הרבי את השייכות של עניין כתיבת ספר תורה, לעניין בית מלא ספרים, ועורר על קיום מבצע זה.

הערות שוליים

  1. ספר דברים, פרק ל"א, פסוק י"ט.
  2. משנה תורה להרמב"ם, הלכות תפילין ומזוזות וספר תורה, ריש פרק ז'.
  3. הלכות קטנות ריש הל' ספר-תורה.
  4. וילך שם.
  5. יו"ד סע"ר ס"ב.
  6. לאריכות העניין, ראו בארוכה, שיחת שבת פרשת ויגש, ה' בטבת ה'תשמ"ח, התוועדויות תשמ"ח, כרך ב', עמ' 164-169 – מוגה; לקו"ש חכ"ג עמ' 17 ואילך.
  7. דלא כדעת רש"י והנמוק"י, שגם כשלקח ס"ת מן השוק מקיים את המצוה.
  8. וראו גם דעת קדושים, סוסק"ז.
  9. מנחות, ל, א.
  10. ובתורת מנחם - התוועדויות תשמ"ב ח"ב ע' 532 הוסיף הרבי, שידוע מנהג ישראל לעלות לתורה בסמיכות ליום הבר מצוה. והנה, כאשר העולה לתורה מברך ברכת התורה לפניי ולאחרי, הרי הוא מאשר ומעיד על כשרות הס"ת. ועדות זו שעל ידי ברכת התורה, היא בתוקף גדול ביותר (ויש לומר שתקפה גדול יותר מהגהת ס"ת), כי ענין זה קשור עם חשש ברכה לבטלה, ולדעת כמה הרי זה קשור עם הלאו דיילא תשא את שם ה' אלקיך לשואיי (ראה שו"ע אדה"ז סי' לד סייד), ובפרט שלדעת כמה ברכת התורה היא מייע מן התורה (ראה שלחן מנחם חייא סי' ט. ושייט).
  11. לקוטי שיחות, חכ"ד עמ' 209, תרגום חופשי מאידיש.
  12. שדבר זה מועיל, כאמור, אפילו כאשר האדם אינו משתתף בכתיבת הספר על ידי רכישת אות.
  13. לשון הגמרא, מנחות, שם. וראה נמוק"י ריש הל' ס"ת (הובא בב"י לטיו"ד שם בתחלתו).
  14. תו"מ-התוועדויות, תשמ"ח, ח"ב, עמ' 171.