מדבר
מְדַבֵּר מתייחס לכלל המין האנושי. הבריאה כולה מתחלקת בכללות לארבעה סוגים: דומם, צומח, חי ומדבר.
מעלת מין המדבר על מין החי הוא שהולך בקומה זקופה, היינו שהראש (מוחין) הוא למעלה מהלב (מידות), ולכן אצלו שייך ענין של "מוח שליט על הלב", מה שאין כן בבהמה שהמוחין כפופים למידות.
כמו כן מפני שהאדם הולך בקומה זקופה, ביכולתו לראות את השמים, היינו להבין ולהרגיש את מעלת הרוחניות על הגשמיות.
מעלתו של המדבר - האדם, נגזרת גם משמו - מלשון "אדמה לעליון", היינו שהאדם דומה ומשתלשל מבחינת אדם העליון, ומעלתו ושלימותו האמיתית היא בהתכללות והתבטלות לאלוקות.
בתורת החסידות מובא עוד סוג במין המדבר והוא היהודי השונה מכלל המין המדבר בכך שיש לו נשמה אלוקית.