תהו ותיקון
עולם התוהו ועולם התיקון
לפני בריאת עולמנו, היה את עולם התוהו. מובן, שאין הכוונה לעולם גשמי ומוחשי. הוא היה עולם אשר במהותו הוא שונה לחלוטין מעולמנו זה.
ההגדרה של עולם התוהו היא: 'אורות מרובים וכלים מועטים'. זהו עולם שבו האירו אורות אלוקיים עליונים ביותר, אולם לא היה להם כלי-קיבול שיכילו את האורות. הוא עולם בלתי-מסודר ובלתי-יציב, אף-על-פי שהאור האלוקי שמאיר בו הוא עליון ביותר.
מכאן גם נובע שיבוש שני בעולם ה'תוהו' - העדר ההתכללות. אין בו התמזגות של האמת האלוקית על כל חלקיה, אלא כל חלק מאיר בעוצמה רבה, מבלי להתחשב כלל בהיבטים נוספים. מידת החסד אומרת: חסד מוחלט; מידת הגבורה אומרת: רק גבורה; וכך המידות האחרות. עולם ה'תוהו' אינו עולם שלם, בנוי, מורכב, אלא דבר גולמי, אם-כי בעל עוצמה אדירה.
בעולם זה אירע - מה שמוגדר בקבלה - 'שבירת הכלים'. הואיל והאורות היו מרובים וגבוהים ואילו הכלים היו מועטים - הם נשברו. במלים אחרות: כל סדר הדברים הנכון נשתבש. נוצרו ערבוביה ואי-סדר, וניצוצות אלוקיים עליונים ביותר נפלו למקומות שעל-פי הסדר הנכון לא היו צריכים להימצא שם - לקליפות עמוקות ביותר, וכמשל חומה שנופלת, אזי ככל שהאבן הייתה גבוהה יותר בחומה - תיפול יותר למטה ויותר למרחוק.
העולם שלנו נקרא עולם ה'תיקון', מכיוון שהוא אמור לתקן את השיבושים שנגרמו על-ידי עולם ה'תוהו', מה שנקרא - 'בירור הניצוצות', היינו, את כל הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים, עלינו לבררם ולהעלותם.
כאן האורות הם מועטים, וזו הסיבה להעלם וההסתר שיש בעולמנו, אך מצד שני הכלים מרובים. אותם אורות שמאירים בעולם - יש להם כלים הולמים, והדברים מונחים ומסודרים במקומם הראוי. בעולם ה'תיקון' יש גם התכללות והתמזגות של המידות השונות, כשכל הצדדים יחדיו יוצרים את המבנה השלם.
אולם בעולם ה'תוהו' יש בכל-זאת יתרון, ששם האורות גבוהים ועליונים עד מאוד. על-כן ירדו שתי נשמות מעולם ה'תוהו' אל עולם ה'תיקון'. אלה נשמותיהם של חנוך ומשה (יש רמז לכך בפסוק: "ויתהלך חנוך את האלוקים" - שכבר התהלך בעולם ה'תוהו'; ועל משה נאמר: "מן המים משיתיהו" - מעולם ה'תוהו', שבו מאירה מידת החסד המשולה למים) . הם, מאחר ששורשם באורות העליונים של 'תוהו', יש בכוחם להשרות את ההתבטלות לקב"ה בתוך עולם ה'תיקון'.