ברכה
הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו, וכמו המטר על שדה חרושה וזרועה, או היורה ומלקוש על תבואת השדה והכרם. אבל בשדה בור לא חרושה ולא זרועה, אין המטר יורה ומלקוש מביאים תועלת.[1]
מחלוקת לעלוב וחב"ד, ברכה והצלחה מה גדול יותר
כאשר היה רבי שמעון נתן נטע בידרמן מלעלוב אצל הרבי אמר לרבי פתגם בשם זקנו רבי דוד מלעלוב, שאמר כי ישנו חילוק בין ברכה והצלחה מכיון שברכה היא למעלה מדרך הבטע מה שאין כן הצלחה היא דבר שבדרך הטבע, ולכן הצלחה יכולה לחול גם בחוץ לארץ, מה שאין כן ברכה. וראיה לדבר: שכתוב ויהי יוסף איש מצליח - כאשר היה בית האסורים, אך כאשר הפקיד פוטיפר את יוסף על ביתו כתוב "ויבר ה' את בית המצרי בגלל יוסף. והביאור לכך הוא מכיון שהפקיד את יוסף להיות על ביתו, ונהיה ד' אמות של הצדיק בחינת ארץ ישראל, לכן חל הברכה שהיא למעלה מדרך הטבע, כמו בארץ ישראל.
אך הרבי לא קיבל דברים אלו והביא מספר ראיות שענין הברכה גדול מענין ההצלחה.
א. בענין הברכה — מבואר בדרושי חסידות, שברכה היא מלשון המשכה, כלשון המשנה[2]: ״המבריך את הגפן״, שפירושו — שממשיכים א׳ מענפי הגפן למטה בארץ. כלומר, עצם הדבר ישנו כבר, אלא שצריכים לגלות ולהמשיך את הדבר משרשו ומקורו, מן ההעלם אל הגילוי.
ב. אדמו״ר הזקן</REF> לקוטי תורה ראה יט, א.</REF> מבאר שברכה ענינה המשכה משרשו ומקורו בלבד, כלומר, ברכה אינה פועלת דבר חדש, כי אם המשכה וגילוי משרשו ומקורו,
ג. בנוגע לענין ההצלחה — מבואר בדרושי אדמו״ר הצ״צ[3] שהצלחה הוא ענין מזל, כמו שקורץ איש מוצלח, בר מזל״, וממשיך לבאר ש״מזל״ הוא ענין הכתר, כלומר, למעלה מסדר השחלשלות.
ומזה מוכח שהצלחה היא למעלה מברכה. כי: ברכה ענינה המשכה משורש ומקור בלבד — שמזה גופא מוכח שזהו ענין השייך לדרך הטבע. משא״כ הצלחה — בחינת הכתר. שלמעלה מסדר השחלשלות, למעלה מדרך הטבע.
וכן הוא בלשון העולם[4]- מילתא דאמרי אינשי: כאשר אומרים שאדם פלוני הוא ״א געבענטשטער מענטש״ — הרי זה דבר על דרך הרגיל, משא״כ כאשר אומרים שאדם פלוני הוא ״איש מוצלח״ (״א גליקלעכער מענטש״) — הרי זה דבר שאינו ע״ד הרגיל...