טרקסין
טרקסין, היה קיר בעובי אמה שמבדיל בבית ראשון בין הקודש לקודש הקדשים. קיר זה היה בעובי אמה, ובגובה שלושים אמה. שמו היה טרקסין.[1].
ישנם שתי דיעות[2] בפירוש המילה "טרקסין", דעת רבינו תם היא שטרק הוא כמו טרוקי גלי[3], - וסין הוי סיני, כלומר שהיה מפסיק וסוגר את הלוחות שנתנו בסיני, שהיו מונחות בארון שהיה בבית קדשי הקדשים. ויש המפרשים טרקסין פנים וחוץ שאותה אמה היתה ספק אם מקודשת פנים או חוץ, ולכך היו שם שתי פרוכת כדאמרינן ביומא[4].
הפרוכת שהיתה בבית שני במקום הטרקסין
בבית שני לא היה אמה טרקסין, מפני שהיה גבוה יותר כנבואה -[5] גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, ונחלקו האמוראים[6], אם גדולת הבית השני מהראשון היתה בבנין, או בשנים, שהרי הבית הראשון עמד רק 410 שנים, בעוד שהבית השני עמד 420 שנה, והגמרא מסיימת כי למעשה שני הדיעות נכונים, מכיון שהבית השני גם עמד יותר שנים יותר מהראשון - כנ"ל, וגם היה גבוה יותר, ולכן לא היה קיר בגובה אמה יכול להחזיק מעמד בגובה גדול כל כך, לכן תיקנו פרוכת, כמו שהיה במשכן.
מכיןו שלא ידעו אם קדושת המקום בו היה ה"טרקסין", אם יש לו קדושת הקודש או קדושת קדש הקדשים, לכן שמו שני פרוכות המבדילות בין הקודש לקדש הקדשים, וביניהם היתה אמה במקום בו עמדה הטרקסין.
הפרוכת בבית המקדש הראשון
גם בבית המקדש הראשון היתה בפתח האמה טרקסין פרוכת, כמפורש בכתוב ובגמ', אלא שפרוכת מדין ומגדר מדין מחיצה, היתה רק במשכן ובבית שני, שזה נלמד מהכתוב (גבי המשכן) "והבדילה הפרוכת לכם גו'", משא"כ בבית ראשון לא היתה הפרוכת מדין "והבדילה הפרוכת גו'" — כי ההבדלה בין קודש וקודש הקדשים היתה ע"י כותל בנוי ומחיצה גמורה — והפרוכת (על פתח האמה טרקסין) היתה רק משום צניעות.
שני הענינים שבפרוכת
בענין הפרוכת הזה מצינו בקרא כמה לשונות: בציווי הראשון נאמר "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים", אבל לאח"ז בציווי הקמת המשכן נאמר "ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת", ובהעשי' נאמר "ויבא את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות", וכיו"ב.
והיינו שיש שני ענינים בהפרוכת: א) מחיצה מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים, ב) מסך על הארון.
ועפ"ז יש לעיין בדין אמה טרקסין שבבית ראשון:
דבפשטות הרי כיון שמקום אמה זו היה במקום פרוכת דמשכן ורק שזה היה כותל בנוי, צריך לומר שגם בו היו ב' ענינים אלה, מחיצה בין קודש ובין קודש הקדשים, וגם מסך על הארון, וזהו גם פירוש תיבת "טרקסין", כפי שהביא רש"י מירושלמי שפירושה "לשון פנים וחוץ", ובתוס' "וי"מ מלשון טרוקו גלי שסגור היה לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני", דלהפירוש שזהו "פנים וחוץ" י"ל בפשטות שהוא מטעם שזהו כותל ה מפסיק בין פנים וחוץ , קודש הקדשים וקודש, והפירוש שהובא בתוס' הוא (בעיקר) מטעם זה שהוא מסך על הארון [והחילוק הוא רק מהו העיקר, זה שהוא מחיצה המפסקת או זה שמגן על הארון, שלכן לדעת רש"י שבעיקר הוא דין מחיצה נק' טרקסין ע"ש פנים וחוץ, משא"כ לפי' ר"ת וי"מ שבתוס'].
אמה טרקסין הוא גם חפצא ודין נפרד
ה. אך שיטת הרמב"ם היא, ששני הענינים הנ"ל שבפרוכת שבמשכן, הם רק בתור פרט וטפל בחלק אחר של המשכן ומקדש — מחיצה המשמשת את קודש הקדשים, או מגינה על הארון; אבל הרמב"ם ס"ל שלא הרי אמה טרקסין שבמקדש כהרי פרוכת שבמשכן, שהפרוכת כשמה כן היא, שמשמשת רק כמחיצה המבדלת, או כמסך על הארון, אבל ה"אמה טרקסין" יש בה גם מקום בפני עצמו, שהיא חפצא בפני עצמה, אלא שהיתה משמשת ג"כ לשני ענינים הנ"ל (הבדלה בין הקודש וקדשי הקד שים, וכן מסך על הארון), אבל זהו רק פעולתה ואינו מעצם גדרה.
וכן משמע מזה שנקרא מקום זה ב כתוב בשם בפ"ע "דביר" , וביותר מוכח כן מדברי הזהר , שמבאר הכתוב במלכים "ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך", "דאיהו בית המקדש כגון עזרות ולשכות ובית האולם וה דביר", הרי שהזהר מנה ה"דביר" כא' מחלקי בית המקדש, ואיך שנפרש הטעם שהזהר מנה ד' ענינים אלה דוקא, הרי בכל אופן מוכח מזה שה"דביר" אינו רק פרט וטפל בחלק אחר של המקדש, אלא הוא ענין בפ"ע (כמו העזרות ולשכות ובית האולם).
החילוק בין משכן לדבר קבוע
ובטעם הדבר יש לומר — ע"פ דברי הרמב"ם בריש הל' בית הבחירה "מ"ע לעשות בית לה' כו' ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והי' לפי שעה כו'", ונת' במ"א, שכוונת הרמב"ם בהדגשה זו (שהמשכן הי' רק "לפי שעה", ולכאורה מאי קמ"ל) — שבזה מגדיר החילוק בין המשכן שעשה משה ובית המקדש, שהמשכן הי' רק "לפי שעה" משא"כ בית המקדש הוא בית ובנין קבוע ("בית לדורי הדורות"), וזהו היסוד להחילוקים בין פרטי בנין המשכן ופרטי בנין בית המקדש. כלומר: כמה מהשינויים בין בנין המקדש והמש כן באים מהחילוק בין בנין עראי ("לפי שעה") לבנין קבוע.
ועד"ז בעניננו: במשכן שהי' רק בנין עראי, "לפי שעה" — הרי הדבר המבדיל בין הקודש וקודש הקדשים (ומגן על הארון) לא הי' חלק מגוף הבנין, אלא רק "פרוכת", ששם זה מורה שאינו דבר קבוע בגוף הבנין, אלא מחיצה בשביל פעולת ההבדלה (או הגנה על הארון); משא"כ בבית המקדש, שהי' בנין קבוע "הי' כותל מבדיל כו' עביו אמה", ש "כותל" אינו דבר עראי, אלא חלק מעצם הבנין. ויש על מקום זה שם בפני עצמו — "דביר".
ממוצע בין קודש לקדש הקדשים
ובסגנון אחר:
קדש הקדשים חלוק בקדושתו מכל חלקי הבית, שהיא הקדושה הכי נעלית שבכל מקומות המקודשים; וקדושתו אינה רק עוד דרגא בקדושה, בדוגמא לשאר הקדושות שכל אחד מהן מקודשת מדרגא שלמטה ממנה, אלא שקדושתו מובדלת מכל הקדושות שלמטה ממנו. ולכן אין מספיק שההבדלה (הקבועה בבית המקדש) תהיה רק ע"י מחיצה דכותל (כשאר ההבדלות בין ב' מקומות), אלא צריך להיות מקום בפני עצמו שהוא כעין "ממוצע" בין קודש וקודש הקדשים, ומקום זה הוא המבדיל ביניהם.
[ויש לומר שבעיקר הרי זה נוגע להגברא: בכדי ליכנס לקודש הקדשים, מקום הכי מקודש "שאין נכנס שם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה" (גם ממקום הקודש, שכל הכהנים נכנסים שם כל השנה), מתאים וצריך להיות הפסק ועכבה לפני הכניסה].
ולפי זה יש לומר, שהרמב"ם סובר, שגם בבית שני שלא עשו כותל, היו חייבים להניח אמה זו של מקום ה"דביר", שזהו אחד מגדרי "בית המקדש", שצריך להיות מקום בפני עצמו — רוחב אמה — בין קודש וקודש הקדשים. וענין זה מדוייק בלשון הרמב"ם בהלכה זו, שכתב "ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון" — דלכאורה אריכות לשון הרמב"ם "כנגד עובי הכותל שהי' בראשון" מיותרת — אלא שבזה בא ללמדנו, שגדר של בית המקדש מחייב להניח אמה זו.
וזהו גם הטעם שלא עשו פרוכת אחת שעוביה אמה אלא (כלשון הרמב"ם) "עשו שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל" — כי מטרת עשיית הפרוכות לא היתה (רק) לשם עשיית מחיצה והבדלה בין הקודש וקודש הקדשים, אלא לשם עשיית מקום ה"דביר". וזהו שעשו שתי פרוכות מב' הצדדים, שעל ידי ה נתייחד מקום אמה זו בפני עצמו [וע"ד פירוש רש"י57 "ועבוד שתי פרוכת — לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה"]. משא"כ אם היתה רק פרוכת אחת (גם אם עוביה אמה), הרי נוסף ע"ז ש"פרוכת" הו"ע עראי כנ"ל, הרי ע"י פרוכת אחת שעוביה אמה לא נתייחד מקום זה כמקום נפרד בפני עצמה.
המקום שבין שני הפרוכות
וזהו גם טעם החילוק בין שיטת הרמב"ם ושיטת התוס' במקום פרוכות אלו, — שלהתוס' היו הפרוכות "חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרק סין והשניי' בסוף אמה טרקסין", שמשמע מזה שלא היתה ביניהן אמה שלימה, ואילו הרמב"ם מדייק "וביניהן אמה" — כי לשיטת התוס' שענינן של פרוכות אלו הוא מצד הדין ד"והבדילה הפרוכת גו'", וההבדלה צריכה להיות בפרוכת עצמה, לכן הפרוכת החיצונה צריכה להיות דוקא במקום אמה זו, כדי "שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עובי' ולפנים יהא הכל קדש קדשים"; מה שאין כן לשיטת הרמב"ם, עיקר עשיית פרוכות אלו היתה לייחד מקומה של האמה טרקסין, ואם כן אדרבה, צריך להיות "ביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון".
ובזה מתורץ ג"כ זה שלא עשו כותל רחב יותר בבית שני, אף שהניחו אמה יתירה (יותר ממקדש ראשון), כי גם הרמב"ם סובר שלא הותר להם להוסיף סתם ברוחב הבנין; אלא שבנוגע לאמה זו, כיון שהיו חייבים לעשות מקום קבוע של אמה בין קודש וקודש הקדשים, ולא היו יכולים לעשותו ממדת הקודש או ממדת קודש הקדשים (כבבית ראשון) כי "נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים" [ואם יעשוהו בקודש או בקדה"ק, אפשר שהם מגרעים ממקום הקודש או ממקום קודש הקדשים] — היו מוכרחים מצד דינו ד"אמה טרקסין" להניח "אמה יתירה".