בגדי כהונה

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

בגדי הכהונה, הם בגדים מיוחדים, אותם חייבים ללבוש הכהנים בשעת העבודה בבית המקדש. היו שני מערכות בגדים נפרדות לכהן גדול וכהן הדיוט.

בגדי כהן גדול

לכהן הגדול שמונה בגדים, חלקם עשוים מזהב. בגדי הפשתן: כתונת ומכנסים ומגבעות ואבנט. בגדי הזהב: מעיל, ואפוד, וחושן, וציץ.

אבנטו של כהן גדול מעשה רוקם הוא משטענז, והוא דומה בעשייתו לאבנט כהן הדיוט.

מצנפת ומגבעת

החילוק בין מצנפת למגבעת היא מחלוקת הראשונים: לדעת הרמב"ם המצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו. אלא שכהן גדול צנוף בה כמי שצונף ומתעטף בתחבושת על אבר שבור, ואילו שאר הכהנים לובשים אותו ככובע, ולפיכך נקראת מגבעת. אך דעת הראב"ד היא כי המצנפת היא בגד אחר לגמרי משל הכהן הדיוט, המצנפת ארוכה יותר, וכורך אותה הרבה כריכות, ככריכות הישמעאלים. אבל המגבעות הם כעין הכובעין שהלכו בזמן ההוא ובזמן הראשונים, חדין מלמעלה והן צרין בהיקפן.

בגדי כהן הדיוט

בגדי כהן הדיוט הם ארבעה: כתונת ומכנסים ומגבעות ואבנט. ארבעתם הבגדים הינם עשויים מפשתן לבן וחוטן כפול ששה. האבנט לבדו רקום בצמר, ולכן הוא כלאים, אשר התורה התירה בבגד זה.

חדשים מפוארים ונקיים

בגדי כהונה, מצוותן שיהיו חדשים, נאים, ומתאימים לפי מידת הלובש, כלשון הפסוק^{[דרוש מקור]}: "לכבוד ולתפארת". אם היו קורעים, ארוכים, קצרים או שקצרם באבנטו ועבד, עבודתו פסולה. בגד מבגדי כהונה שהתלכלך או בלה, אין מנקים ומתקנים אותו, אלא מניחו לפתילות.

בגדי הלבן שעובד בהם הכהן הגדול ביום הכפורים אינו עובד בהם פעם שניה לעולם, אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם שנאמר והניחם שם והם אסורין בהנאה.

אחסון בגדי הכהונה

את בגדי הכהנים אחסנו בלשכת פנחס המלביש. רק הכהן הגדול היה מניח את בגדי הזהב שלו בלשכתו, בלילה, או בעת שיצא מהמקדש.

אבנט

האבנט הוא אחד מבגדי הכהונה שהיה גם לכהן גדול וגם לכהן הדיוט. אורכו של האבנט, שלושים ושתיים אמה ורוחבו שלש אצבעות. האבנט נחגר על הגוף בגובה המרפקים וכנגד הלב, ועל כל פנים, לא מעל למרפק ולא מתחת למתניים. זאת על פי הכתוב ביחזקאל: "לא יחגרו ביזע", במקום הזיעה.

בפסוקים (שמות לט, כז-כט) המתארים את עשיית בגדי אהרן הכהן ובניו, מתואר האבנט כעשוי מצמר ופשתים יחדיו, ונראה שאין הבדל בין אבנטו של כהן הדיוט לזה של הכהן הגדול. אולם בגמרא (יומא יב, ב) מובאת מחלוקת תנאים בדבר: לפי רבי - אבנטו של כהן הדיוט עשוי שעטנז כאבנטו של הכהן הגדול, ואילו רבי אלעזר ברבי שמעון סובר שרק אבנטו של הכהן הגדול עשוי שעטנז, ואילו אבנטו של כהן הדיוט עשוי מפשתן בלבד. הראשונים פוסקים כרבי, שאבנטו של כהן הדיוט עשוי כלאים (רמב"ם כלי מקדש ח, א, סמ"ג עשה קעג, מאירי יומא עא, ב ועוד).

אכן, ניתן להוסיף לכך עד ראיה, שכן יוסף בן מתתיהו מעיד, שאבנטו של כהן הדיוט היה עשוי שעטנז: "בתוך החגורה היו . פרחים צבעוניים עשויים שני וארגמן ותכלת ובוץ".

האבנט בתורת החסידות

עניין האבנט הוא "הכון לקראת אליך ישראל", היינו זה שהאדם מכין את עצמו לעמוד לפני המלך. דכל אחד משאר הבגדים (שכל אחד שייך לחלק אחר דהגוף) מורה על עבודה פרטית, השייכת לחלק מסויים של האדם, מה שאין כן האבנט מורה על הכנה כללית לעבודה, והוא הביטול הכללי של האדם בהכינו את עצמו לעמוד לפני המלך.

ויש להוסיף בזה על פי המבואר בעניין ה"אבנט" על דרך החסידות, שהוא כנגד המקיף דיחידה, שעניינה של יחידה שבנפש הוא -"יחידה לייחדך", שנעשה חד עם קוב"ה, יחידו של עולם.

ויש לומר, שזהו גם הטעם ש"אורכו ל"ב אמה, מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך", היינו שאינו מסתפק בהכנה דכריכת האבנט סביב כל גופו פעם אחת, אלא "מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך" כמה וכמה פעמים, שבזה מודגשת המסירה והנתינה להקב"ה בתכלית השלימות, מצד עצם הנשמה, בחינת 'יחידה'. ויש לומר, שזהו גם הרמז בכך ש"אורכו ל"ב אמה" (ויש אומרים שכורכו ל"ב פעמים), כמניין לב - כי "נקודה העצמית שבנפש (בחי' היחידה) .. נאחזת בלב" דווקא.

ולכן דווקא בבגד זה, השייך בגלוי להביטול דעומד לפני ה', ישנו ענין היתר כלאים, על דרך "עושה שלום במרומיו", ביטול שרי המלך [הכהנים] כשעומדים לפני המלך.

אפוד

האפוד הוא בגד שהיה הכהן הגדול לובש מעל המעיל.

רוחבו של האפוד הוא כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף. ואורכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים.

לאפוד יש שתי רצועות היוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן, שחוגרין אותו בהם והם הנקראין "חשב האפוד".

והכל ארוג מזהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש על שמנה ועשרים חוטין כמעשה החושן.

כתפות האיפוד

על האפוד תופר שתי כתיפות, כדי שיהיו על כתפות הכהן.

קובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע מושקע בבית של זהב. ומפתח על שתי האבנים את שמות השבטים. ששה על אבן זו וששה על אבן זו כסדר הולדתם.

אופן כתיבת השמות: כותבין שם יוסף יהוסף. ולפי חשבון הכתיבה, יש כ"ה אות באבן זו וכ"ה אות באבן זו.

וכך היו כתובין. ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן נפתלי דן גד אשר יהוסף בנימן.

באופן שהאבן שכתוב בה ראובן היא על כתיפו הימנית, והאבן שכתוב בה שמעון על כתיפו השמאלית.

השרשרות

בכל כתף עושה שתי טבעות, אחת מלמעלה בראש הכתף, ואחת מלמטה לכתף, למעלה מן החשב. לאחר מכן נותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות שלמעלה והם הנקראים שרשרות.

אחר כך מכניס את קצות העבותות של חושן, בטבעות של מעלה המחוברים בכתפות האפוד, מכניס את שני פתילי התכלת שבשולי החושן בשתי הטבעות של מעלה מחשב האפוד. ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האפוד עד טבעות החושן העליונות כדי שידבקו זה בזה ולא יזוע החושן מעל האפוד.

המכנסיים, הוא בגד לבן מפשתן, אשר היה לובש הכהן הגדול על בשרו.

את המכנסיים היה חוגר למעלה מטבורו, מעל מתניו.

בסדר לבישת הבגדים, המכנסים הוא הבגד הראשון אותו לובש הכהן הגדול. לאחר מכן לובש את הכתונת.

הציץ

הציץ הוא טס של זהב, רחב שתי אצבעות, המקיף את מצחו של הכהן הגדול מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשני שורות קדש לה'. קדש מלמטה לה' מלמעלה.

גם אם כתבו קודש לה' בשיטה אחת כשר. ולפעמים אכן כתבוהו בשיטה אחת.

אותיות ה"קודש לה'" היו בולטות.

הוא היה נקוב בשתי קצותיו. ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב, כדי שיהיה נקשר בפתיל מאחורי הראש, כנגד העורף.