אדמה
אדמה - הוא כינוי לעפר הנמצא תחתינו, שהוא התכללות של יסוד המים ויסוד העפר.
אדמה בלשון הקודש
על פי התורה הקדושה . הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים ברא את כדור הארץ ואת כל הכוכבים ואת כל כוכבי הלכת את השמש ואת הירח ואת כל הימים והאגמים ואת כל הנחלים וכל אאשר בהם ואת כל הארצות ארץ, ארקא, אדמה, גיא, ציה, נשיה, תבל. וברא 12 מזלות ואת כל היצורים הברואים והנאצלים ואת כל הכוכבים את כל העולמות יש מאין. ככתוב בתלמוד ( ברכות לב, ב): אמר הקב"ה לעם ישראל שנים עשר מזלות (קבוצות כוכבים היוצרות צורות שונות כמו טלה, שור , תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי ,דגים ומזלות של עשירות ובריאות בראתי ברקיע. ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל (כנגד כל מזל משנים עשר המזלות נבראו שלשים צבירי כוכבים) ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון (כל צביר משלשים הצבירים הללו מורכב משלשים לגיונות של כוכבים) ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא. ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו 365 אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך עם ישראל עם יעקב והוא הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים מלך עליהם ומולך עליהם ומנהיגם כרצונו יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא בכל העולמות ובכל הארצות ובכל המקומות. האדמה נקראת על שם מה שהארץ רוויה במי גשמים, ונעשית לגושים גושים. כמו שכתוב: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה", שמתחילה נקראת ארץ, ורק לאחרי שה' השקה אותה, אזי היא נקראת אדמה.
בלשון הקודש אדמה הוא אחד מארבעת שמות כדור הארץ. ומאחר ובלשון הקודש - התורה - שום דבר אינו מיותר חס ושלום, אף לא שם, אות או תג, הרי שארבעת השמות שיש לארץ מבטאים ארבעה ענינים שבה. עניין זה מוסבר במדרש רבה: "אמר רבן שמעון בן גמליאל ד' שמות נקראו לארץ כנגד ד' תקופות; ארץ, אדמה, ארקא, תבל".
- ארץ - כנגד תקופת ניסן שהיא מריצה פירותיה.
- תבל - כנגד תקופת תמוז שהיא מתבלת פירותיה.
- אדמה - כנגד תקופת תשרי שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה.
- ארקא - כנגד תקופת טבת שהיא מורקת את פירותיה.
בזהר[דרוש מקור], נמנים שבעה שמות לארץ: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשייה, ציה, תבל. כשכל שם מסמל ומייצג חלק אחר בכדור הארץ, ואדמה הוא החלק השני בפנימיותו, כשארץ הוא החיצוני ביותר, ואדמה הוא השני.
שורש האדמה ברוחניות
עניינם הרוחני של יסוד המים ויסוד העפר הוא התכללות המידות, שהם:חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד.
סיבת התחלקות כללות הבריאה לארבעה (העולמות אבי"ע, יסודות, סוגי נבראים דצח"מ) הוא מאחר והשפע האלוקי מועבר דרך שם "י-ה-ו-ה" המחולק לארבע אותיות.
המים והעפר
העפר שהוא התחתון שביסודות רומז ל-ה' תתאה (התחתונה, האחרונה) שבשם הוי', ואילו המים רומזים לבחינת ו' שבשם הוי' כי "מיטרא בעלה דארעא".
ההבדל שבין העפר - ה' תתאה, לבין המים - ו' שבשם הוי', הוא ההבדל שבין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא (העולם המכוסה והעולם הגלוי). נמצא כי המים הם כנגד אות ו' של שם הוי' שהוא בחינת ז"א- שש המידות של עולם האצילות, וענינם - אלקות בגילוי, ואילו העפר הוא כנגד ה' תתאה שהוא בחינת ספירת המלכות - שענינה העלם אלקות, אף על פי שהיא מלכות דקדושה. וכאשר נעשה יחוד והתכללות אותיות ו' ה' של שם הוי' - יחוד קוב"ה ושכינתי', נמשך מבחינת ו' אל בחינת ה' תתאה, ונעשה ביטול היש לאין. וזוהי בחינת אדמה, המים- ז"א מומשך במלכות שזהו ביטול היש.
והנה, המשכת המים לתוך העפר, כמו כן המשכת אלקות למטה לספירת המלכות, הרי זה מצד התכונה החיובית שבעפר שאף על פי שהיא המדריגה הנמוכה ביותר, אבל מעלתה היא הביטול והשפלות שהוא בחינת ענוה, שעל ידי הענווה נמשך בחינת מים אלו, להיות בחינת אדמה.
ראו גם
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")