השפה המורכבת מאותיות של לשון עם ועם, בני אדם יצרוה, והיא לשון חולין - לשון לעז. להבדיל מלשון הקודש.

אלא שגם לשון לעז יכולה להתעלות ולהתקדש, על ידי שבני ישראל המפוזרים בארצותיהם - משתמשים בלשונותיהם לקדושה, והיינו, לצרכי מלאכה ופרנסה בכשרות ולשם שמים, שעל ידי זה יש להם אפשרות לעסוק אחר-כך בתורה ותפילה, ולקדש את עיסוקי החולין - חולין על טהרת הקודש.

וכל שכן כשמשתמשים בלשונות לעז ללימוד ולהבנת דברי תורה, שבזה מעלים את אותיות הלעז לקדושה.

אבל מכל מקום - היות שכל זה הוא קידוש האותיות בידי אדם, הרי זה למטה במדריגה מאותיות התורה כפי שניתנו בלשון הקודש.

ראו גם