אחדות החסידים
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
אחדות החסידים הינו ביטוי המתאר את האחווה המיוחדת אותה חשים החסידים בינם לבין חבריהם. רבותינו נשיאינו מיחסים לאחדות זו חשיבות מיוחדת וסגולות מיוחדות, עד שאדמו"ר הצמח צדק אמר שאחדות זו תוביל את החסידים עד ביאת משיח.
מקור הביטוי
, בנוסף על הו איפוא ה'בכל מאדך' שנדרש מכל אחד ואחד מאיתנו? לכך צריכים חשבון הנפש אמיתי כל אחד ואחד אדעתא דנפשיה. אולם עלה בדעתי שיתכן שזה קשור עם סיפור אחר שסיפר הרבי ( ליל ב' דחה"פ תשי"ג וי"ג ניסן תשכ"ו).
כאשר נסע כ"ק אדמו"ר הצ"צ לפטרבורג לאסיפה הידועה, הוא יצא בתקיפות גדולה נגד באי כח הממשלה, כאשר שב מהאסיפה, נשאל הצ"צ ע"י אחד הגדולים, היתכן שהעמיד את עצמו בסכנה? נניח שאינו חושב אודות עצמו, אך לכל הפחות הי' צריך לחשוב אודות החסידים! על כך השיב לו הצ"צ ב' תשובות: א' הרי ישנם הילדים, (בני הצ"צ), ואי בעית אימא, "אז חסידים וועלן זיך צוזאמען לייגן וועלן זיי דאס דורכטראגן" (אחדות החסידים תנהיג אותם עד ביאת המשיח).
למרות השוני והחילוק שיש בין חסיד לחברו, התבטא הרבי ש"העגלה של הרבי גדול דיה, יש בה מקום לכל החסידים"[1].
אחדות החסידים בדורות קודמים
כך, לדוגמה, כותב הרבי )אגרות קודש חלק ט, אגרת ב'תרמז( כי יש "להחדיר באנ"ש הרעיון אשר כולנו הננו חלקים מקומה שלימה אחת". ובאגרת נוספת )אגרות קודש חלק י, אגרת ב'תתקפח(, מתבטא הרבי בביטויים מיוחדים וכותב, "חושבני בכל זאת שבצדק גמור יכול אני לומר כי חומר אנשי הכפר הוא חומר מיוחד במינו . . בפנימיותם ועצמותם הוא גוש מלוכד אחד, שאחדותם הוטבעה בהם מדורי דורות ברוח של קרבת אחים ועוד יותר מזה, וכלשון רבינו הזקן בתניא פרק לב - אחים ממש, רק שהגופים מחולקים". מפורסמת היא לכל אהבתו העצומה של הרבי עצמו לכל יהודי בפרט, וידוע עד כמה דרש זאת הרבי מחסידיו ותלמידיו. ועל פי הכלל האמור אשר "אוהב מה שהאהוב אוהב", אבן הבוחן למידת התקשרות החסיד לרבי - היא במידת אהבתו את אשר אוהב הרבי.
על אף המשתמע מכתבי רבותינו נשיאינו וסיפורי החסידים אודות האחדות העצומה ששררה בין החסידים בדורות קודמים, הרבי התבטא שגם בתקופות אלו לא היתה האחדות שלימה בתכלית[2].
התייחסויות רבותינו נשיאינו לנושא
הרבי התייחס רבות לנושא זה, וכבר בהתוועדות הראשונה בה קיבל הרבי על עצמו באופן רישמי את הנשיאות, אמר הרבי שכאשר החסידים שקשורים אל הרבי יהיה באחדות, יהיה ניתן להשלים את רצון הרבי ולהביא את הגאולה מבלי ששום דבר יעכב, והדרך להגיע לשלום ואחדות בין החסידים, היא על ידי שמחה[3].
דעתו של הרבי לא היתה נוחה מהנהגה של פירוד אפילו כאשר המטרה היא לשם שמים, ואפילו אם הדבר הוא ללא מחלוקת אלא בהסכמה - לא מתאים שחסידים יהיו מחולקים ומפורדים[4].
הרבי הציע שכאשר יש מחלוקת, כל אחד מהצדדים ילמד בעיון את קונטרס החלצו, ובשעה שמתאספים יחד, יהיה הקונטרס מונח על השולחן, ובכך הוא יזכיר לנאספים על חשיבות האחדות[5].
בצד השלילה
פעמים רבות כאשר התגלה פירוד הלבבות בין החסידים, ביטא הרבי את הכאב העצום שלו ואת ההפסד שנגרם מכך[6], במניעת קבלת ברכות שמים, הן בעניני הכלל והן בענינים הפרטיים של כל אחד[7].
התעוררות להוספה באחדות החסידים
לקריאה נוספת
- העגלה של הרבי גדול דיה, יש בה מקום לכל החסידים, במדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד גליון 1857 עמוד 36
- ↑ אגרות קודש חלק ו' אגרת א'תשצה.
- ↑ "האמת ניתנת להיאמר שעדיין לא מצאתי תקופה אפילו בשנות נשיאות כ"ק מו"ח אדמו"ר שבה שררה אחדות גמורה". תשורה חיטריק תש"ס.
- ↑ שיחת יו"ד תשי"א, תורת מנחם חלק ב' עמוד 216.
- ↑ תשורה חיטריק תש"ס: "כלפי חוץ אין כדאי ומחליש כוחותינו אם נחלק לשתי מחנות, אף אם אפילו כוונת שתי המחנות רק לשם שמים".
- ↑ תשורה חיטריק תש"ס.
- ↑ אגרות קודש חלק ה' עמוד רנז: "עד מתי יהיה זה מרקד בינינו! ובפרט אחרי שרבותינו הקדושים צועקים על ענין זה בפרט זה כמה וכמה דורות".
- ↑ תשורה וילימובסקי תשע"ב.